סלאמה נ' נבואני

החלטה

בפניי התנגדות לביצוע שטר, אשר הוגשה ביחס לשטר חוב על סך 8,800 ₪, ליום 25/7/2000. כן בפניי בקשה להארכת מועד להגשתה.

מועד הגשת ההתנגדות חלף זה מכבר. המבקש טוען, כי בשל הסתבכות כלכלית של חברה שהייתה בבעלותו, נקלע לחובות כספיים, אשר בגינם נפתחו נגדו מספר רב של תיקי הוצאה לפועל. לטענתו, בשל אי היכולת הכלכלית לסלק חובותיו, נמנע מלהגיש התנגדויות בתיקים אשר נפתחו כנגדו, אולם בשנים האחרונות החל לעשות מאמצים מוגברים על מנת להסדיר חובותיו, אז החל להגיש התנגדויותיו בנוגע לתיקים, אשר לטענתו, אין בהם ממש.

לגופו של עניין טוען המבקש, כי המשיב יצר עמו קשר לפני כ- 12 שנים, והודיע לו, כי הגיע לידיו, לצרכי גבייה, שיק על סך 2,000 ₪, המשוך על חשבון החברה. לטענתו, לאחר תקופה הגיע המשיב לביתו, בשעת לילה, ובחשיכה האיץ בו לחתום על מסמך, אשר הציגו כאישור מסירה. המבקש טוען, כי משלא הגיע למשרדו של המשיב, התקשר אליו האחרון, והודיע לו כי החתים אותו על שטר חוב.

המבקש טוען, כי המשיב פעל בדרכי ערמה ותחבולה, על מנת להחתימו על שטר החוב הנ"ל, ולהשית עליו את החוב באופן אישי, וטוען, כי לא היתה כל עסקת יסוד בינו לבין המשיב, בעטייה יחתום על שטר חוב.

המשיב מתנגד לקבלת ההתנגדות, ועיקר טענותיו מכוון כלפי הבקשה להארכת המועד. לטענת המשיב, במשך שנים הסתתר המבקש מאחורי ההגנה לה זכה כחייב מוגבל באמצעים, וכעת החליט לפתוח מחדש עניין ישן. לטענת המשיב, המבקש הסתבך בחובות רבים, לאחר שהונה אנשים רבים וגזל את כספם. שטר החוב נשוא ההתנגדות נחתם, לטענת המשיב, כדין, ואילו טענת המבקש כי סבר שהוא חותם על אישור מסירה – אינה סבירה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי, כי עיקר הקושי בקבלת ההתנגדות נעוץ בהגשתה באיחור כה רב. מדובר באיחור בן 12 שנה, אשר נבע, לטענת המבקש, מהסתבכותו בחובות רבים, ומכך שהרים ידיים ונואש מלנסות לטפל בכל העניינים. קשה להצדיק בטענות אלו עיכוב של שנים כה רבות בהגשת ההתנגדות.

יחד עם זאת, אילו הוגשה ההתנגדות במועד, הרי שהיתה בה טענת הגנה ראויה. המבקש טוען להעדר עסקת יסוד כל שהיא שבעטייה ייחתם שטר חוב, ואף טוען להחתמתו על השטר במירמה, וטענות אלו עשויות להקים הגנה. המשיב בתגובתו אינו מפרט את מהות עיסקת היסוד, ואינו מציין גירסתו לשאלה מדוע חתם המבקש על שטר חוב עבורו. מדובר בצדדים קרובים לשטר, וטענות הנוגעות לעיסקת היסוד, לרבות טענה להעדרה, הן טענות הגנה ראויות.

כאשר, מחד, איחור כה רב בהגשת ההתנגדות, ופגיעה ממשית באינטרס ההסתמכות של המשיב, ומאידך, טענת הגנה טובה לכאורה, אני סבורה כי יש לקבל את ההתנגדות בכפוף לקיום שני תנאים מצטברים:

א. תשלום הוצאות בגין האיחור האמור, בסך 2,000 ₪;

ב. הפקדת עירבון בקופת ביהמ"ש, בסכום נוסף של 2,000 ₪.

על המבקש לשלם את ההוצאות ולהפקיד את העירבון, תוך 45 יום מקבלת החלטה זו. על המבקש למסור לביהמ"ש הודעה על תשלום ההוצאות ועל הפקדת העירבון.

אם לא יעשה כן, תידחה ההתנגדות, תוך חיובו בהוצאות המשיב.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים, ותביא את התיק בפני, עם הפקדת הסכום האמור בקופת ביהמ"ש, או בחלוף המועד לביצוע ההפקדה.

ניתנה היום, ג' אייר תשע"ג, 13 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: