סלאח ואח' נ' מדינת ישראל

השופט נ' סולברג:

1. ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטתר' פרידמן-פלדמן) בת"פ 44430-01-16 מיום 27.11.2016, בגדרו נגזרו על המערער 1 (להלן: עלא) חמש וחצי שנות מאסר לריצוי בפועל, ומאסר על-תנאי; ועל המערער 2 הושת עונש של שלוש וחצי שנות מאסר בפועל, ומאסר על-תנאי.

רקע

2. סמוך לסוף חודש ספטמבר 2015, החליטו המערערים ליטול חלק בהתפרעויות אשר התרחשו באותה עת בשכונת עיסוויה בירושלים (להלן:השכונה), להכין בקבוקי תבערה וליידותם לעבר כוחות הבטחון. לאחר מכן, כשבידיהם שני בקבוקי תבערה, הגיעו המערערים למקום שבו שהו כעשרה מאנשי כוחות הבטחון. כל אחד מהמערערים אחז בידו בקבוק תבערה, הציתוֹ וידה אותו לעבר הכוחות. בגין מעשים אלו הואשמו המערערים בעבירות של נשיאת והובלת נשק (סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק)), חבלה בכוונה מחמירה (סעיף 329(א)(2) לחוק), וניסיון תקיפת עובד ציבור בנסיבות מחמירות (סעיף 382א(ב) לחוק בצירוף סעיף 25 לחוק) (להלן: האישום הראשון). כשבוע לאחר מכן, ייצרו המערערים יחד עם אדם נוסף מספר בקבוקי תבערה, ונשאום לאזור מגרש כדורגל בשכונה, שבו שהו באותה עת אנשי כוחות הבטחון. כל אחד מהשלושה אחז בקבוק תבערה, הציתוׂ וידה אותו לעבר כוחות הבטחון. בגין מעשים אלו הואשמו המערערים בעבירות של ייצור נשק (סעיף 144(ב2) לחוק), וניסיון תקיפת עובד ציבור בנסיבות מחמירות (סעיף 382א(ב) לחוק בצירוף סעיף 25 לחוק) (להלן: האישום השני). ביום 15.10.2015 הצטרפו המערערים להתקהלות של צעירים, חלקם רעולי פנים, אשר ידו אבנים לעבר כוחות משטרה ובטחון שהיו באזור מסגד הארבעים בשכונה, וידו גם הם אבנים לעבר הכוחות. בגין מעשים אלו הואשמו המערערים בעבירות של התפרעות (סעיף 152 לחוק), וניסיון תקיפת עובד ציבור בנסיבות מחמירות (סעיף 382א(ב) לחוק בצירוף סעיף 25 לחוק) (להלן: האישום השלישי).

3. ביום 16.10.2015 החליט פאדי עטיה (להלן:פאדי), להכין מטען צינור וליידותו לעבר אנשי כוחות הבטחון ששהו בשכונה. לשם כך, למד פאדי כיצד להכין מטען צינור, ולמחרת היום רכש חומרים לייצור המטען. פאדי התקשר למערער 2, הציג לפניו את החומרים שרכש, ושאלוׂ האם ירצה לסייע בייצור מטען הצינור. המערער 2 נענה בחיוב, והשניים יצרו את מטען הצינור בצוותא חדא. בגין מעשים אלו הואשם המערער 2 בעבירת ייצור נשק (סעיף 144(ב2) לחוק) (להלן: האישום הרביעי).

4. ביום 17.10.2015 הצטרף עלא לצעירים אשר ידו אבנים לעבר כוחות משטרה ובטחון אשר שהו בשכונה, וידה מספר אבנים לעבר הכוחות ממרחק של כארבעים מטרים. בגין מעשים אלו הואשם עלא בעבירות של התפרעות (סעיף 152 לחוק), וניסיון תקיפת עובד ציבור בנסיבות מחמירות (סעיף 382א(ב) לחוק בצירוף סעיף 25 לחוק) (להלן:האישום החמישי).

5. ביום 12.7.2016, במסגרת הסדר טיעון אשר לא כלל הסכמה לעניין העונש, הודו המערערים והורשעו בביצוע העבירות המתוארות בכתב האישום המתוקן דלעיל.

 תסקירי שירות המבחן

6. בתסקיר שהוגש לבית המשפט המחוזי נאמר כי עלא הורשע בעברו פעמיים בעבירות דומות לאלו שביצע בעניין דנן. במהלך האירועים המתוארים בכתב האישום הוא נפגע מכדור גומי בעינו, איבד את ראייתו ונזקק להשתלה. שירות המבחן התרשם מרמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות פורצת גבולות. זאת, משום שמשפחתו של עלא איננה מסוגלת להציב לו גבולות; בשל הקושי שגילה עלא בניהול אורח חיים נורמטיבי ובתכנון התפתחות אישית ומקצועית לטווח רחוק, גם עובר לביצוע העבירות; ומשום שעל אף הודאתו, מתקשה עלא לראות את הפגיעה שהסב לאחרים במעשיו. לצד זאת, צוין בתסקיר כי עלא שואף לנהל אורח חיים נורמטיבי, וטוען כי הפיק לקחים מההליך הפלילי. על בסיס האמור, המליץ שירות המבחן להטיל על עלא עונש מאסר בפועל ועונש מותנה ארוך ומרתיע. בתסקיר המשלים נכתב כי בתקופת המאסר לא נרשמו לחובתו של עלא עבירות משמעת, וכי בשל היותו אסיר בטחוני הוא איננו מצוי בקשר עם גורמי טיפול.

7. המערער 2, קטין בעת ביצוע העבירות, ובעברוֹ אישום בעבירות של התפרעות וניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, אשר הסתיים ללא הרשעה. המערער 2 מסר לשירות המבחן כי הוא מבין את חומרת מעשיו, מתחרט על ביצועם, ומתחייב להימנע מביצוע מעשים דומים בעתיד. בתסקיר שהוגש לבית המשפט המחוזי, לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית בעניינו של המערער 2. בתסקיר המשלים נכתב כי המערער 2 איננו משולב בפעילות חינוכית או טיפולית במקום מאסרו, וכי היה מעורב בשלוש הפרות משמעת בכלא, שבגינן נשפט ונשללו ממנו הטבות שונות. המערער 2 שב והביע לפני שירות המבחן חרטה על מעשיו, הבנה של חומרתם, ורצון ללמוד ולעבוד לאחר שחרורו מהכלא. לדבריו, הוא נכון להשתתף בטיפול ובפיקוח של שירות המבחן, אם יוחלט על הקלה בעונשו. שירות המבחן התרשם כי מאסרו של המערער 2 חידד עבורו את חומרת העבירות, וכי חרטתו כנה, אף כי היא נובעת בעיקרה מהמחירים האישיים ששילם; משפחתו של המערער 2 איננה מגנה את מעשיו וממעיטה מאחריותו לביצועם.