סכסוך כספי בין שתי משפחות בעלות מניות בחברה אחת

1.        זוהי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבו סגן הנשיא י' גרוס והשופטות א' קובו ומ' רובינשטיין) בו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר-סבא (כב' השופטת ג' (דה ליאו) לוי) לפיו חויב המבקש 1 לשלם למשיבים סך של 409,622 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת תביעתם נגדו ועד התשלום בפועל, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין.

2.        מדובר בסכסוך כספי בין שתי משפחות שיסודו בטענת המשיבים כי המבקשים הוליכו אותם שולל בכך שגרמו להם למכור את דירתם ולהשקיע את דמי המכירה בחברה כושלת שהיתה בבעלות המבקשים (להלן: החברה), וזאת נוכח הבטחה לקבל בית בכוכב יאיר שיירכש מרווחי החברה וכן מניות בחברה. המבקשים טענו מנגד כי המשיבים חייבים להם חיובים כספיים שונים במסגרת פעילותם המשותפת. בעקבות הסכסוך האמור הגישו המשיבים בשנת 1994 תביעה נגד המבקשים ואילו המבקשים הגישו תביעות שכנגד.

3.        בית משפט השלום ציין בראשית פסק דינו את התמשכות ההליכים בתיק ואת ניסיונותיו - אשר עלו בתוהו - להביא את הצדדים להסדר. לגופו של עניין, ועל יסוד הראיות שהובאו בפניו, קבע בית המשפט את הקביעות העובדתיות הבאות: ראשית, כי החברה היתה שקועה בחובות בטרם הושקעו בה הכספים ממכירת דירת המשיבים וכי המשיבים לא ידעו על מצבה האמיתי באותה עת, וזאת חרף עבודתה של המשיבה 2 בחברה. שנית, כי הוכח שהמשיבים מכרו את דירתם על סמך הבטחותיו של המבקש 1 לרווחים וכי הם העבירו כספים אלה לחשבון החברה על-פי הוראות המבקשים ובלא שהיה להם מושג כיצד יקבלו את המניות שהובטחו להם בחברה. שלישית, כי המשיבים לא היו יכולים לקבל מידע ברור על מצב החברה שכן ספריה לא נוהלו כדין. רביעית, נקבע כי בכספים נעשה שימוש שלא כדין לכיסוי חובות החברה; כי המשיבים לא קיבלו כל תמורה להשקעתם וכי גם המניות שהוקצו להם בחברה חדשה לא היוו כל תמורה, שכן גם זו היתה ריקה מכל נכסים ומעולם לא הניבה למשיבים את פרי השקעתם. לאור כל האמור, קבע בית המשפט כי המשיבים זכאים להשבת כספם על יסוד העילה של עשיית עושר ולא במשפט, וזאת הגם שבנוסף הוכח כי המבקשים פעלו בחוסר תום לב במשא ומתן. לצד זאת, קבע בית המשפט כי המבקשים לא הוכיחו שהחזירו סכום כלשהו למשיבים וכי אף תביעותיהם שכנגד לא הוכחו.

4.        המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, במסגרתו תקפו את הממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי בית משפט השלום וכן את ממצאי המהימנות שקבע. בית המשפט דחה את הערעור. לאחר שבחן בקפידה את פסק דינו של בית משפט השלום ואת טיעוני באי-כוח הצדדים, לרבות את טענות המבקשים באשר לסתירות שהתגלו בגרסתם של המשיבים, הגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי אין כל הצדקה להתערב בפסק הדין, בהיותו מבוסס על ממצאים עובדתיים שנקבעו על יסוד חומר הראיות שאומץ על ידי בית המשפט ועל הערכתו את מהימנותם של העדים שהופיעו בפניו.

           מכאן הבקשה שבפניי.

5.        המבקשים מעלים בבקשתם שלל טענות בהתייחס לפסקי הדין שניתנו בעניינם על-ידי הערכאות דלמטה. לטענתם, לא היה מקום לחייב את המבקש 1 - כאחד מבעלי המניות בחברה - להשיב למשיבים את כספם מכוח העילה של עשיית עושר ולא במשפט, וזאת בהינתן כי כספים אלו הושקעו בחברה עצמה ובהעדר כל ראיה שהועברו ישירות אליו. בנוסף, חוזרים המבקשים וטוענים כי בתי המשפט התעלמו מסתירות הקיימות בגרסאות המשיבים וכן מראיות נוספות בתיק התומכות בטענותיהם. כן מעלים המבקשים טענות נוספות בעניין שינוי חזית מצד המשיבים; בעניין ידיעת המשיבים את מצבה של החברה בטרם השקעתם בה ובעניין חובתם לבצע בדיקות לפני השקעתם בחברה, וכן בעניין קיומם של שיהוי ושל מניעות מצד המשיבים. לבסוף, מציינים המבקשים כי הערכאות דלמטה התעלמו מהשקעתו של המבקש 1 בחברה וטוענים כי היה מקום לקבל את תביעותיהם בנוגע לחיובים שחבים להם המשיבים ביחס לחברות אחרות.

6.        קראתי בעיון את בקשת המבקשים על נספחיה וכן את פסקי הדין של הערכאות דלמטה והגעתי למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" נשקלת רק במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים למחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). הבקשה דנן אינה מעוררת כל שאלה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" והיא תחומה כולה בסכסוך הפרטי שבין הצדדים. אף לגופו של עניין, בהינתן כי כל טענות המבקשים הועלו בפני הערכאות דלמטה, נדונו ונדחו, לא מצאתי כי יש מקום שערכאה נוספת תידרש אליהן. בסופו של יום נקבע עובדתית כי המבקש 1, שהיה באותה עת הבעלים של החברה ומנהלה, הוא שגרם לכך שנעשה שימוש שלא כדין בכספים שהשקיעו המשיבים בחברה וכי בשל כך לא קיבלו המשיבים את התמורה המבוקשת להשקעתם. כן נקבע, כי המבקש 1 זכה בדרך זו בזכות שלא כדין ולפיכך הוא חייב בהשבתה. מדובר בקביעה עובדתית המבוססת על הראיות שהוצגו בפני בית המשפט ועל הערכתו את מהימנות העדים שהעידו בפניו. כל טענות המבקשים בהקשר זה, ובהן גם הטענה כי היה מקום שהמשיבים יבחנו את מצבה של החברה בטרם השקיעו בה, נדונו ונדחו על-ידי בית המשפט, ובין היתר נקבע כי גם אם המשיבים היו רוצים לבדוק את מצבה של החברה, לא היו הם יכולים לעשות כן מאחר וספריה לא נוהלו כדין. הערכאות דלמטה לא התעלמו גם מהטענות בדבר סתירות הקיימות בגרסאות המשיבים, אך העדיפו את גרסתם על פני גרסת המבקשים ואף קבעו כי תביעות המבקשים לא הוכחו כלל בראיות. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי יש מקום להתערבות ערכאה שלישית בעניין.

           הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבים - אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, ב' בחשון התשס"ח (14.10.07).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /אמ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: