סיקסיק משה נ' הועדה המקומית

החלטה

נדרשת עתה החלטה בסוגיית סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי לדון בתובענה.

תחילתם של ההליכים בכתב טענות שהוגש על ידי מר סיקסיק (להלן: "המבקש"), אשר הוכתר בכותרת: "בקשה לביטול חוות דעת או לחלופין להשלמה ולהכרעה בנשוא חוות הדעת". התיק נפתח כהמרצת פתיחה מס' 856-07, בבית המשפט המחוזי.

בבסיס התובענה – טענותיו של המבקש כנגד חוות דעתו של השמאי - אגרונום, מר איל שפירא, מיום 28.5.07 (להלן: "חוות הדעת"; "המומחה"). אשוב מיד ואפרט את הנסיבות הרלוונטיות שהובילו לעריכת חוות הדעת.

לאחר מספר הליכי ביניים, שהתקיימו בפני כב' הרשם (כתוארו אז) איתן אורנשטיין, הגיש המבקש, ביום 5.1.10, "כתב המרצת פתיחה (מתוקן)". במסגרת כתב זה עותר המבקש "לבטל את חוות הדעת או לחלופין להשלימה... זאת בין אם ייפסק כי מר שפירא כיהן בעניין הנדון כאן כבורר ובין אם ייפסק כי כיהן הוא כ"מעין בורר"... ".

המבקש, החזיק בשטח קרקע של כ-11 דונם באור יהודה, אשר שימש אותו לגידולים חקלאיים ולעריכת מחקרים בוטניים שונים (להלן: "המשתלה").

המשיבות תפסו חזקה בכ-40% מן השטח ביום 22.2.05, לגירסת המבקש, ללא כל סמכות בדין. המבקש, מיהר והגיש עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב – עת"מ 1318/05 (להלן: "העתירה המינהלית").

כשבועיים לאחר הגשת העתירה, ביום 10.3.05, הגיעו הצדדים להסכם, אשר קיבל תוקף של החלטה (נספח ד' לתובענה). ההסכם כולל שני מנגנונים ליישוב סכסוכים:

הראשון, עניינו מינוי בורר, כמפורט בסעיף 4: "... באותם לוחות זמנים המצויינים בהסכם זה ובמקביל, יפנו הצדדים לבורר שיוסכם על ידיהם (משפטן) לצורך בירור כל התביעות הכספיות הנוספות שיש לסיקסיק על פי דין... הבורר יכריע על פי הדין המהותי וינמק את החלטתו...". כאמור, מנגנון זה נועד להכריע בתביעות כספיות נוספות.

המנגנון השני, שאולי נכון היה לציינו כראשון, עוסק בתביעות כספיות – שמאיות הנוגעות לשווי הצמחיה, המחוברים, הנטועים והתשתיות שבמשתלה. לצורך זה הסכימו הצדדים על מינוי שמאי מכריע, כמפורט בסעיפים 6 ו-7 להסכם: "במידה ולא תהיה הסכמה לגבי העניינים שהועלו בחוות הדעת של הצדדים, מוסכם בזאת למנות שמאי נוסף בתחום גידול הדקלים וציקסים (להלן: "השמאי המוסכם"), בתוך 30 יום ... הצדדים יגישו את חוות הדעת מטעמם לשמאי המוסכם או השמאי המכריע תוך 10 ימים ממועד מינויו, והוא אשר יקבע את סדרי הדין לבירור העניין לפניו. מובהר בזאת כי הכרעת השמאי תהיה מנומקת, סופית ומכרעת ותינתן לא יאוחר משלושה חודשים ממועד מינויו ע"י הצדדים. השמאי יפסוק גם בדבר השתתפות בהוצאות השומה ושכ"ט עו"ד".

בסעיף 10 להסכם נקבע כי "הצדדים יגישו לבית המשפט את ההסכם ויבקשו ליתן לו תוקף של פסק דין מוסכם על הצדדים". כאמור, כך אכן נעשה, בגידרה של העתירה המינהלית.

העתירה הנוכחית נוגעת אפוא למנגנון השני, ותוקפת את חוות דעתו של מר שפירא מיום 28.5.07 (עד כמה שהבנתי, התבררו אכן התביעות הנוספות בפני בורר, עו"ד עזרא קסירר). עיקר טענותיו של המבקש מכוונות לכך שהמומחה לא בדק, על פי הנטען, את החלק הארי של הפריטים במשתלה כלשהי, לצורכי השוואה, ואם אכן בדק, הרי שבדיקתו בוצעה כלאחר יד. משכך, לא הכריע בסכסוך כולו ולא ערך את חוות דעתו באופן ראוי ויסודי.

המבקש רואה במומחה כ"שמאי מכריע", שאינו נחשב כ"בורר" על פי הפסיקה. לפיכך, אין לתקוף את חוות דעתו בדרך הדיונית שבה תוקפים פסק בוררות. לחלופין, אם בכל זאת ייקבע כי יש לראות במר שפירא כ"בורר", אזי יש לפסול את חוות דעתו או להורות לו להשלימה, זאת בהתאם לעילות הביטו המפורטות בסעיפים 24(3), 24(4), 24(9), ו-24(10) לחוק הבוררות.

המשיבות הגישו "כתב תשובה ובקשה לסילוק המרצת הפתיחה על הסף". לשיטתן, מדובר בשמאי מכריע, שמעמדו הוא מעמד של "מעין בורר", ולא ניתן כלל לתקוף את קביעותיו בדרך זו אלא, אם בכלל, הדרך הנכונה היא של הגשת תביעה בעילה "מעין חוזית". לגרסת המשיבות מדובר למעשה בסעד כספי לפיכך בית המשפט המוסמך הוא בית משפט השלום, זאת בהתאם לגובה הסעד הכספי המבוקש. הן מפנות לאמור בסעיף 12 לבקשת המבקש לתיקון כתב המרצת הפתיחה וטוענות כי המבקש עצמו הודה כי הסמכות העניינית נתונה לבית משפט השלום. למותר לציין כי המשיבות מפרטות באריכות מדוע אין כל מקום לתובענה גם לגופה.

אכן, לא תמיד קל לקבוע מהו מעמדו של מי שהתבקש להכריע במחלוקת מסויימת. לעיתים, קווי הגבול בין "מומחה", "מומחה מכריע", "בורר" או "מעין בורר" הם קווים מטושטשים. לדיון רחב בסוגייה זו ראו: רע"א 7608/99 לוקי ביצוע פרויקטים (בניה) 1989 בע"מ נ' מצפה כנרת 1995 בע"מ (2002); ה"פ (מחוזי ירושלים) 4377/05 ערים חברה לפיתוח עירוני בע"מ נ' ברעד חברה לעבודות עפר פיתוח וכבישים בע"מ (2007).

לעניות דעתי, ההסכם בין הצדדים, שקיבל תוקף של פסק דין, הוא הסכם ברור; הצדדים בחרו להבחין בין מינוי בורר לעניין התביעות הכספיות הנוספות, לבין מינוי שמאי מכריע. מעמדו של אותו שמאי הוא, כך דומה, מעמד של "מעין בורר".

מכל מקום, כך או כך, לצורך הכרעה אך בשאלת הסמכות העניינית, "שתי הדרכים מובילות לרומא", קרי – לבית המשפט לעניינים מינהליים:

אם מדובר בבורר – אזי בהתאם לסעיף 79ב לחוק בתי המשפט, מסורה הסמכות לתקוף את הפסק לאותו בית משפט שבפניו הושגה ההסכמה להעביר את המחלוקת לבוררות, במקרה זה, בית המשפט לעניינים מינהליים, שנתן כאמור תוקף של פסק דין להסכם במסגרתה של העתירה המינהלית.

אם מדובר ב"מעין בורר" – ברגע שההסכמה למנותו קיבלה תוקף של פסק דין בערכאה שיפוטית, כל הבהרה, תיקון, בקשה למתן הוראות ותקיפה – דינם לבוא לפתחה של אותה ערכאה. ראו והשוו: ה"פ (מחוזי ירושלים) 244/00 אליאס נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים (2002); בש"א (מחוזי ירושלים) 437/06 (במסגרת ה"פ 1220/02) זקן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים (2006); רע"א 9381/05 הוד מגדלי על (1993) בע"מ נ' מדינת ישראל (2007).

אמנם, עילות ההתערבות או הביטול מצומצמות ביותר, אך, לדוגמא, שעה שמדובר בכללי צדק טבעי, ניתן לעתור לסעד שיפוטי: "... בעניין אחר ביטל ביהמ"ש הערכת שמאי שמונה על ידיו בשל שמיעת רק צד אחד, תוך קבלת מסמכים ממנו בלבד... התנהגות זו היוותה פגיעה רצינית באחד מערכי הצדק הטבעי - שמיעת שני הצדדים, ערך שיש לו משנה חשיבות, כאשר הצדדים מסכימים מראש על סופיות ההכרעה. נוסף על כך נמצאה טעות ממשית בחוות דעתו, בכך שלא בדק את תוכנית בינוי הערים העדכנית ולא התחשב בה..." (סמדר אוטולנגי, בוררות – דין ונוהל, 549 – 550 (2005); ההדגשות שלי – א.ז.). פרופ' אוטולנגי, מפנה בהקשר זה להמרצה (מחוזי ת"א) 4432/93 וידל נ' וידל (1993).