סיף מתכות בע"מ נ' הממונה האזורי - אגף המכס ומע"מ באר שבע

השופט ד' מינץ:

           לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ה' קירש), מיום 7.9.2016, בע"מ 11899-01-15, במסגרתו נדחה ערעורה של המערערת על החלטת המשיב לגבות מידיה חוב מס של חברה קשורה, תוך עשיית שימוש בהוראת סעיף 106 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: החוק). הערעור גם מופנה כלפי החלטה מיום 14.7.2015 שניתנה באותו הליך, במסגרתה נקבע כי נטל השכנוע בהליך מוטל על כתפי המערערת.

הרקע לערעור

1. המערערת, חברת סיף מתכות בע"מ, היא חברה פרטית אשר התאגדה ונרשמה בישראל בשנת 2006. למערערת חברה קשורה – מסגריית אלשורוק בע"מ (להלן: החברה החייבת או החייבת), שאף היא חברה פרטית שהתאגדה ונרשמה בישראל בשנת 2002. שתי החברות עסקו במועדים שונים במסחר בברזל המיועד לענף הבנייה. מר ואאיל אלמדיגם (להלן: ואאיל) הוא מנהל שתי החברות, ובעל המניות היחיד בחברה החייבת. מניות המערערת מוחזקות בידי ואאיל ובידי אחיו, מחצית-מחצית.

2. ביום 7.10.2008 נחקר ואאיל על ידי חוקרי מס ערך מוסף, בשל חשד לקיזוז תשומות בידי החייבת שלא כדין. ביום 25.1.2010 קבע המשיב לחייבת שומת מס, בגדרה חויבה בסכום של כ-18 מיליון ש"ח בגין שומת מס תשומות, הפרשי הצמדה, ריבית וקנסות (להלן: החוב או חוב המס). בגין החוב האמור ניהלה החייבת נגד המשיב ערעורי שומה אשר נדונו במסגרת ע"מ 38842-04-10 ו-ע"מ 42122-10-10 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. ביום 10.6.2011 חתמו החייבת והמשיב על הסכם פשרה לפריסת תשלום החוב, אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 12.6.2011. אלא שהחייבת, שבסוף שנת 2009 חדלה מפעילותה העסקית והעבירה את כלל נכסיה למערערת, לא עמדה בהסכם הפשרה והחוב המקורי הועמד לפירעון מיידי. 

3. ביום 17.11.2013, ומשלא עמדה החייבת בהסכם הפשרה, הודיע המשיב למערערת כי בכוונתו לגבות ממנה את חוב החייבת מכוח סמכותו בהתאם לסעיף 106 לחוק. מפאת חשיבותם, יובאו להלן כלשונם תתי-הסעיפים הרלוונטיים לענייננו מתוך הסעיף האמור:

"(ב) היה לחייב במס חוב סופי והוא העביר את נכסיו בלא תמורה, או העבירם למי שיש לו עמו יחסים מיוחדים בלא תמורה או בתמורה חלקית, בלי שנותרו לו בישראל אמצעים לסילוק החוב (להלן – המעביר), ניתן לגבות את החוב הסופי –

(1)   אם המעביר הוא חבר בני אדם – ממי שקיבל את הנכסים מאותו חבר בני אדם בנסיבות האמורות;

(2)   אם המעביר הוא יחיד – ממי שקיבל את הנכסים מאותו יחיד בנסיבות האמורות, כל עוד לא חלפו שלוש שנים מתום השנה שבה הועברו הנכסים כאמור או מתום השנה שבה היה החוב לסופי, לפי המאוחר.

(ב1) היה לחבר בני אדם חוב סופי והוא העביר את פעילותו לחבר בני אדם אחר שיש בו, במישרין או בעקיפין, אותם בעלי שליטה או קרוביהם (בסעיף זה – החבר האחר), בלא תמורה או בתמורה חלקית, בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את החוב שהחבר חייב בו מהחבר האחר.

(ג)   לא יגבו ממי שקיבל את הנכסים או הפעילות לפי סעיפים קטנים (ב), (ב1) או (ב2) יותר משווי הנכסים או הפעילות שקיבל בלא תמורה או מההפרש שבין התמורה החלקית ששילם לבין שווי הנכסים או הפעילות, ואם שילם מס בקשר להעברת הנכסים או הפעילות כאמור – לא יותר מהשווי או מההפרש כאמור, פחות סכום המס ששילם."