סיעד ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

השופט א' שהם:

1. הערעורים שלפנינו עניינם בחבורה של חמישה נאשמים (להלן: המערערים), כולם תושבי שכונת א' טור במזרח ירושלים, אשר ביצעו במחצית השנייה של שנת 2014 עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, פציעה בנסיבות מחמירות, ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, הצתה והתפרעויות, אשר כוונו כלפי כוחות הבטחון ואזרחים.

2. המערערים חולקו לשני כתבי אישום נפרדים (ת"פ 525-06-15 (להלן: התיק הראשון) ו-ת"פ 18270-06-15 (להלן: התיק השני), שהוגשו לבית המשפט המחוזי בירושלים). בתיק הראשון הועמדו לדין באסל סיעד (המערער בע"פ 8032/16 והמשיב בע"פ 8542/16 (להלן: באסל), וסעיד אבו אלהווא (המערער בע"פ 647/17 והמשיב בע"פ 8542/16 (להלן: סעיד). באסל וסעיד הורשעו, על יסוד הודאתם, בעבירות שיוחסו להם בכתב אישום מתוקן, כמפורט להלן: חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (עבירה אחת לבאסל ושלוש עבירות לסעיד); פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 334 בנסיבות סעיף 335(א)(1) ו-(2) לחוק העונשין; התפרעות, לפי סעיף 152 לחוק העונשין (חמש עבירות לכל אחד); ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274(1)+(2)+(3) לחוק העונשין (חמש עבירות לבאסל וארבע עבירות לסעיד); ניסיון להיזק בזדון, לפי סעיף 452 בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין (לבאסל בלבד); הצתה וניסיון הצתה, לפי סעיף 448 סיפא לחוק העונשין (שלוש עבירות לבאסל ושתי עבירות לסעיד); ניסיון לחבלה במזיד ברכב, לפי סעיף 413 ב' בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין (לסעיד בלבד).

3. ביום 20.9.2016, נגזר דינם של באסל וסעיד (כב' השופטת ר' פרידמן-פלדמן), והושתו עליהם העונשים הבאים: באסל – שש וחצי שנות מאסר לריצוי בפועל החל מיום מעצרו; 6 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור, בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, כל עבירה מסוג פשע; 80,000 ₪ פיצויים לנפגעי העבירה שבאישום הראשון, בחלוקה הבאה: למתלונן ש' ב' – 40,000 ₪, למתלונן ד' ח' – 20,000 ₪, ולמתלונן א' ב' – 20,000 ₪. סעיד – חמש וחצי שנות מאסר לריצוי בפועל החל מיום מעצרו; 6 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור, בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, כל עבירה מסוג פשע; 80,000 ₪ פיצויים בחלוקה זהה לזו של באסל.

4. בתיק השני הועמדו לדין עודיי ח'וויס (המערער בע"פ 981/16 והמשיב בע"פ 985/17 (להלן: עודיי); דאוד אבו סביתאן (המשיב בע"פ 985/17 (להלן: דאוד); ומועתסם אבו אלהווא (המערער בע"פ 960/17 והמשיב בע"פ 985/17 (להלן: מועתסם). לאחר שמיעת ראיות, הורשע עודיי, ביום 4.9.2016 (כב' השופט א' כהן – שופט בכיר) בעבירות אלה: חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין; ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין; והתפרעות, לפי סעיף 152 לחוק העונשין. דאוד ומועתסם הורשעו, על יסוד הודאתם, בעבירות כדלקמן: חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(1) לחוק העונשין (שתי עבירות לכל אחד); פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 334 בנסיבות סעיף 335(א)(1) ו-(2) לחוק העונשין; התפרעות, לפי סעיף 152 לחוק העונשין (שתי עבירות לכל אחד); ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274(1)+(2)+(3) לחוק העונשין (שתי עבירות לדאוד ועבירה אחת למועתסם).

5. ביום 14.12.2016, גזר כב' השופט הבכיר א' כהן את דינם של הנאשמים בתיק השני, כמפורט להלן: עודיי – 40 חודשי מאסר לריצוי בפועל, החל מיום מעצרו – 1.6.2015; עונשי מאסר על תנאי כמפורט בגזר הדין; 35,000 ₪ פיצויים, בחלוקה הבאה: 25,000 ₪ למתלונן ש' ב', ו-10,000 ₪ למתלונן ד' ח'. דאוד – 48 חודשי מאסר לריצוי בפועל; הופעל עונש של 10 חודשי מאסר על תנאי שהוטל בת"פ 13575-04-12, כאשר 6 חודשים ירוצו במצטבר ו-4 חודשים בחופף, כך שעל דאוד לרצות 54 חודשי מאסר בפועל, החל מיום מעצרו – 1.6.2015; עונשי מאסר על תנאי כמפורט בגזר הדין; 35,000 ₪ פיצויים בחלוקה זהה לשל עודיי. מועתסם – 50 חודשי מאסר לריצוי בפועל, החל מיום מעצרו – 17.5.2015; עונשי מאסר על תנאי כמפורט בגזר הדין; 35,000 ₪ פיצויים בחלוקה זהה לשל עודיי.

6. ביום 28.12.2017, קיימנו דיון בערעורו של עודיי על עצם הרשעתו בדין, ובערעוריהם של באסל, סעיד ומועתסם על חומרת עונשם. באותו מעמד, נדון גם ערעורה של המדינה על קולת עונשם של המערערים כולם. בתום הדיון, קיבלו המערערים את המלצתנו ומשכו את ערעוריהם, ככל שהדבר נוגע לשאלת ההרשעה (עודיי), ולחומרת עונש המאסר לגבי היתר. ביום 31.12.2017, הודיעה המדינה כי, לאחר שנשמעו הערות בית המשפט בדיון שהתקיים ביום 28.12.2017 ובהמלצתו, היא "חוזרת בה מערעורה על קולת עונש המאסר אשר הוטל על [המערערים]". לפיכך, עונשי המאסר שהושתו על המערערים יעמדו בעינם.

7. בנסיבות אלה, וכפי שמסרנו לצדדים במהלך הדיון, נותר לנו עוד לבחון את שאלת הפיצויים שהוטלו על המערערים. יצוין, כי פיצויים אלה מתייחסים אך ורק לנפגעי העבירה במסגרת האישום הראשון, ולפיכך נציג את העובדות הרלוונטיות לגבי אישום זה בלבד.

           כפי שנמסר בכתב האישום, ביום 21.11.2014 סמוך לשעה 18:00, לאחר תפילת ערב שבת, צעדה קבוצה של שמונה יהודים (להלן: המתלוננים), מבית החושן בהר הזיתים לכיוון מקום מגוריהם ב"בית אורות". תוך כדי הליכה, החלו תושבי המקום, ובהם צעירים רבים, להתאסף סביב המתלוננים. נטען, כי באסל, שהבחין במתלוננים, "סבר כי הם מקללים את תושבי המקום" ולכן הוא נכנס לבית קפה סמוך, וקרא ליושבים במקום, שביניהם היו גם המערערים, "לצאת ולהצטרף לאירוע". הנוכחים בבית הקפה יצאו החוצה "כשהם מחזיקים בידיהם חפצים שונים כ-כסאות, חגורה, וקרשים". חבורת התוקפים, שמספרה הגיע לעשרות, רצה לעבר המתלוננים תוך כדי יידוי אבנים וחפצים אחרים. בשלב כלשהו, נתפס המתלונן ש' ב' על ידי התוקפים, הופל לארץ "ונדקר בחפץ חד בגבו". נטען בכתב האישום, כי המערערים היכו את אחד המתלוננים ד' ח', באופן הבא: באסל זרק לעברו שולחן קטן שפגע בגבו; סעיד הכה את ד' ח' באמצעות ארגז פלסטיק; עודיי הכה אותו באמצעות קרש מעץ; ודאוד הכה אותו ביחד עם אחרים באמצעות חפצים שונים. אשר למועתסם, נטען כי הוא רדף אחרי המתלוננים כשמקל בידו, באמצעותו הוא תקף את ש' ב' "בגבו בעודו במנוסה", ולאחר מכן השליך את המקל לעבר ד' ח'. כתוצאה מהתקיפה המתוארת, נחבל ש' ב' בגבו, בכך שהחפץ החד חדר לבית החזה שלו והוא נותח ואושפז בבית החולים. ד' ח' נחבל בראשו ונגרם לו חתך שהצריך תפרים לצורך איחוי, וכן נחבל בברכו. אשר ל-א' ב', שזכה לפיצויים בסך 40,000 ₪ במסגרת התיק הראשון, כל שנאמר לגביו הוא, כי "א' ב', אחד המתלוננים, התקשר למכרו השוטר דן, תוך כדי מנוסה, וביקש את עזרתו". לא נטען כי נגרם לו נזק פיזי, פרט לנזק הנובע מעצם נוכחותו באירוע הקשה.