סיננייב נ' מאסטרפיס א.נ בע"מ ביום 20.10.10 הופסק המרשם לפי תמ ואח'

החלטה

לפני בקשה לביטול פסק דין מיום 2.1.13 שהורה על דחיית התביעה, וזאת לבקשת הצדדים ולאחר שהודיעו כי הגיעו להסדר מחוץ לכתלי בית הדין.

1.ביום 14.6.2012 הגישה התובעת תביעה זו כנגד הנתבעים, בה היא עותרת לתשלום שכר עבודה בסך 5,216 ₪ בגין עבודתה בחנות ביגוד של המשיבה 1 בתקופה 11/11 עד 1/12. עוד עתרה התובעת לחיוב המשיבים בפיצויי הלנת שכר.

2.ביום 24.10.2012 התקיים דיון מוקדם בתביעה. לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמות במועד הדיון המוקדם, ניתנה החלטה בדבר פלוגתאות לדיון וכן נקבע מועד לדיון הוכחות ליום 2.1.13.

3.ביום 2.1.13, בבבוקר מועד הדיון שנקבע להוכחות, הגישו הצדדים "הודעה משותפת על הסדר פשרה ובקשה מוסכמת לדחיית התביעה". בבקשה, החתומה על-ידי המבקשת וע"י המשיב 2 צוין כי הצדדיםהגיעו להסדר פשרה מחוץ לכתלי בית הדין ומבקשים כי התביעה תידחה ללא צו להוצאות.

בהתאם לבקשתם, ניתן ביום 2.1.13 פסק-דין המורה על דחיית התביעה.

4.בבקשתה לביטול פסק-הדין טוענת התובעת כי "בחודש דצמבר 2012 אני, המבקשת, סיננייב אירינה, בעצתה של כב' הרשמת דניה דרורי הגעתי לפשרה עם המשיבים וחתמנו על הסכם". עוד נטען בבקשה כי "ביום 2.1.13 התקיים דיון שבו ניתן פס"ד לפיו ניתנה הוראה על דחיית התביעה לבקשת הצדדים", וכי "המשיבים אינם עמדו בהחלקם בהסכם הפשרה כפי שנקבע ותוך המועד שנקבע לכך". עוד טוענת המבקשת כי נסיונותיה לאכוף את הסכם הפשרה באמצעות ההוצאה לפועל כשלו מכיוון שהתיק נסגר, ולכן היא פונה בבקשה זו לביטול פסק הדין.

5.המשיב 2 מתנגד לבקשה. בתגובתו מיום 3.6.13 נטען כי פסק-הדין ניתן בהתאם להסכמת הצדדים, וכי לאחר שניתן פסק דין – אין ולא כלום, ועל כן דין הבקשה להידחות. עוד נטען כי הבקשה מוגשת באיחור וכי לא מתקיימים התנאים לביטול פסק-הדין. כן צוין בתגובה כי "המבקשת נוהגת בחוסר תום לב מגלה טפח ומכסה טפחיים".

6.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה מצאתי כי דין הבקשה להידחות, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

א.מהבקשה עולה כי העילה לביטול פסק-הדין מקורה באותו הסכם שנערך בין הצדדים מחוץ לכתלי בית הדין, ואשר לטענת המבקשת – המשיבה אינה מקיימת את הוראותיו (הסכם שאיש מהצדדים לא צרף). משמע – המבקשת כלל לא טוענת לפגם בפסק-הדין, ומשכך לא ברורה עילת הביטול.

ב.אם המבקשת אכן טוענת לקיומו של פגם בעצם הליך המשפט, כלומר כנגד קביעתו של בית הדין מיום 2.1.13 שקיבל את בקשת הצדדים והורה על דחיית התביעה (ועל אף שבבקשה לא עולה כל טענה באשר לפגם שכזה) הרי הדרך הדיונית הנכונה שהיה עליה לנקוט במקרה זה היא דרך של ערעור.

7.יצוין כי בניגוד לאמור בסעיף 1 לבקשה (וסעיף 2 לתצהיר התומך בה) כאילו הצדדים הגיעו להסדר בחודש דצמבר 2012 "בעצתה של כב' הרשמת", הרי שעיון בתיק מעלה כי דיון מוקדם התקיים כאמור עוד בחודש 10/12, ואכן הועלתה במהלך הדיון הצעת פשרה, אלא שזו נדחתה. מכאן, שלהצעת בית הדין שניתנה כאמור בחודש 10/12 אין נגיעה להסכמות אליהן הגיעו הצדדים בראשית חודש 1/13, ואשר פרטיהן אינם ידועים לבית הדין.

8.אין באמור בהחלטה זו כדי למנוע מהמבקשת לשקול ביצועם של צעדים משפטיים אחרים לאכיפת הסכם הפשרה, לרבות הגשת תביעה נפרדת בהסתמך על אותו הסכם.

9.לאור האמור – הבקשה נדחית.

בהתחשב בכך שהמשיב 2 בתגובתו מיום 3.6.13 כלל אינו מכחיש את טענת המבקשת כי התחייבויות המשישיבים לפי ההסכם אליו הגיעו מחוץ לכתלי בית הדין לא כובדו – איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ג' תמוז תשע"ג, (11 יוני 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: