סינלניקוב נ' בנק הפועלים

החלטה

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל, שורק עופר, מיום 16/10/13.

רקע עובדתי:

למבקש תיק איחוד הכולל במסגרתו שלושה תיקי הוצאה לפועל וזאת במסגרת תיק איחוד שמספרו 13-99666-13-2.

תיק האיחוד הוקם לאחר שרשם ההוצאה לפועל הכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים וזאת על פי החלטה מיום 3/10/13. הושת על החייב צו תשלומים של 400 ₪ והחל מ- 28/1/14 יושת עליו צו תשלומים של 1,500 ₪.

למבקש כספים במנורה מבטחים פנסיה שחלקם בגין פיצויי פיטורין וחלקם בגין תגמולים. על כספים אלו, הוטל עיקול במסגרת תיק פרטני שמספרו 13-11914-12-3.

כב' רשם ההוצאה לפועל, בהחלטה מפורטת ומנומקת, קבע בהחלטתו, כי אין כל עילה לביטול העיקול שהוטל על כספים אלו שהם בבחינת כספי תגמולים ולא פיצויי פיטורין וביחס לפיצויי פיטורין, קבע כב' הרשם, כי קיימת מחלוקת פוסקים בעניין פיצויי פיטורין, מחד בפרשת לוסקין נ' דקר, קבע כב' השופט הנדל, כי פיצויי פיטורין פטורים מעיקול ומוגנים מנושי המעביד ונושיו של העובד ומאידך, גישתו של כב' השופט ג'ובראן בפרשת עיסאם נ' בנק הפועלים, לפיה כספים אלו מוגנים מנושי המעביד, אך לא מנושי העובד.

כב' הרשם סבר, כי נוכח מחלוקת פוסקים זו ובהעדר הלכה המסדירה מחלוקת פרשנית זו, יש צורך לאזן בין זכות הנושים של העובד לבין זכויות החייב, הורה על מימוש כספי הפיטורין המוחזקים בחברת מנורה והורה על העברת הכספים בחלקם המוגן לידי המבקש ובחלקם הלא מוגן, במסגרת תיק האיחוד.

על החלטה זו הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שבפני.

פנסיה, תגמולים ופיצויי פיטורין:

פסק דינו של כב' השופט סלים ג'ובראן, כתוארו אז, ניתן בטרם תיקון מספר 18 לחוק פיצויי הפיטורין, אשר נחקק ב- 1998.

סעיף 26 המתוקן, שכב' הרשם לא התייחס כלל ועיקר לתיקון, מגן, לטעמי, לא רק על פיצויי פיטורין אלא על הכספים שמופקדים בכלל בקופת גמל לקצבה ואינו מבחין בין כספים אלו לבין כספים לתשלום פיצויי פיטורין. בזהירות הראויה, אציין, כי דיון מקיף בכספים המופקדים לקופת גמל לפיצויים או לקופת גמל לקצבה, יש לערוך במסגרת דיון מתאים וכאשר גם תונח בפני הערכאה המבררת, בין אם זו לשכת ההוצאה לפועל ובין אם זה בית משפט, תמונה מלאה למוצר הביטוחי אשר הוא נשוא הדיון.

לאחרונה קיימים מוצרי ביטוח שונים ומגוונים, המוצר משתנה עם שינויי העתים והתקנות הדנות בעניין זה ויש להסתכל על ענף זה ממעוף הציפור, בשים לב לכך שהמחוקק החיל בצו הרחבה לכל המשק, חובת פנסיה לכלל העובדים במדינת ישראל.

חוק ההוצאה לפועל אין ולא צריך לשקול אותו כחוק עצמאי, נפרד מן ההרמוניה הפרשנית של כלל החקיקה. יש לפרש את דיני התחרות בין עיקול מכוח חוק ההוצאה לפועל לבין סעיף 26 א' לחוק פיצויי פיטורין, כאשר יש לראות את התמונה הכוללת ולבחון פרשנות ראויה אשר מתאימה לימנו ואשר משקללים את הצורך לשמור על הביטחון הסוציאלי של עובד ובני משפחתו.

פסק דינו של כב' השופט ג'ובראן בפרשת עיסאם דן בכספי פיצויי פיטורין שלא היו מופקדים בקופת גמל, הכספים הוחזרו מקופת הגמל לידי המעביד, בית המשפט בחן כספים אלו ומצא שהם כספים השייכים לעובד הזכאי להם ונתן הגנה על כספים מפני נושי המעביד בלבד ולא מימושי העובד. הנכס שנדון בעניין עיסאם, שונה מהנכס הנמצא שבפני או שנמצא במרבית הפסיקה שעוסקת בנושא זה. אין זה התיק המתאים לדון לפרטי פרטים בסוג המוצר הביטוחי שנפרש בפני, אין זה התיק המתאים לדון בפרשנות ראויה לעניין סעיף 26 א' לחוק פיצויי פיטורין.

על כן, מומלץ לפני רשם ההוצאה לפועל, בבקשות דומות בעתיד, לערוך דיון, לאחר בירור, אם מדובר בקופת גמל כהגדרתה בחוק או מדובר בתכנית ביטוח או קופת גמל לקצבה, בטרם הכרעה בעניין ביטול העיקול או השארתו או מימוש כספים.

למען הבהרה אציין, כי בישראל פועלים מספר אפיקים לחסכון פנסיוני: קרן פנסיה, קופת גמל לקצבה וביטוח מנהלים, בו נהוגה תכנית קצבה.

ראו לעניין זה, לוריה "פנסיית חובה בישראל: בחקיקה או בצו הרחבה כללי?" עבודה חברה ומשפט י"ב 469, 472 – 484 (2010).

כל אחד מאותם אפיקים, מהווה מסלול חסכון לביטוח עובדים לעת פרישתם מעבודה, אך השוני ביניהם הוא רב.

ראו מנחם גולדברג "ביטוח עובדים בקרנות פנסיה" שנתון משפט העבודה ג' 93. מדובר באפיקים המוסדרים בחוק קופות גמל ובתיקון משנת 2007, נערכה הבחנה בין קופת גמל משלמת קצבה לבין קופת גמל לא משלמת קצבה.