סיניציה ואח' נ' קרצ'מר ואח'

החלטה

זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופט רמזי חדי) מיום 9.7.13, לפיה קבע את התיק לסיכומים "מבלי לבקש תצהירי עדות ראשית, מנע הגשת ראיות מטעם המערערים, אלא הסתמך אך ורק על המסמכים הנמצאים בתיק שהם חוות דעת מומחית בית המשפט, ונמנע מפסילת חוות דעת זו". המשיבים מתנגדים לבקשה.

אני דוחה את טענת המשיבים שעל כל הבקשה חל צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) התשס"ט – 2009, שכן תקנה 1 (5) מוציאה במפורש החלטות על דחיית בקשה להגיש ראיות.

עם זאת, הכללים לפיהם תינתן רשות ערעור נקבעו בסעיף 52 (ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד – 1984:

"החלטה אחרת של בית משפט שלום בענין אזרחי ניתנת לערעור לפני בית משפט מחוזי אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט המחוזי. רשות כאמור בסעיף קטן זה לגבי החלטה אחרת תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה".

התיקים המאוחדים מתנהלים בפני בית המשפט קמא מזה יותר משלוש שנים, וניתנה בהם סידרה של החלטות דיוניות לצורך הכרעה במחלוקת. לא הוגשה בקשה לרשות ערעור לגבי כל ההחלטות עד עתה, ועתה, הוגשה הבקשה רק לגבי ההחלטה האחרונה לפני הסיכומים. בנסיבות אלה, הנטייה היא שלא להתערב בהחלטות שניתנו במסגרת הסמכות של הערכאה הדיונית להסדיר את הדיון בפניה, ולא לאפשר ערעור נפרד מהערעור על פסק הדין, אם יוגש כזה. איני מוצא מקום לסטות ממדיניות זו בבקשה שלפני.

אף לגופו של ענין, אין כל חובה על בית המשפט "לבקש תצהירי עדות ראשית". ראשית יש לומר, שבית המשפט אינו נוהג לבקש אלא להורות. אבל זה לא העיקר. העיקר הוא שהוכחת התובענה על דרך של תצהירי עדות ראשית היא אחת הדרכים שבפני בית המשפט, וזהו שיקול דעתו של בית המשפט לקבוע האם המקרה מתאים להפעלת תקנה 168 אם לאו. על כן, יש לדחות את הבקשה בענין זה.

אשר למניעת הגשת ראיות מטעם המבקשים, בית המשפט לא מנע הגשת ראיות מטעם המבקשים אלא להיפך. בית המשפט איפשר למבקשים להוכיח את הטענה שהועלתה לראשונה ביום 3.12.12, כמסופקת, לפיה הצד שכנגד ביצע בנייה ללא היתר בדין, באופן המונע תוספת הבניה אם על הגג ואם על החלק האחורי של הגינה. תוך פגיעה באחוזי הבניה המותרים שיש לה השפעה על פירוק השיתוף. נינתנו למבקשים 30 יום להודיע אם יש בפיהם טענה זו, ולהוכיחה על ידי חוות דעת מודד. המבקשים הגישו חוות דעת, שלא עמדה בהיתר שניתן לה על ידי בית המשפט, ובמקום זה היא מתייחסת בעיקר לאופן פירוק השיתוף בנכסים, ואינה מוכיחה שיש בניה ללא היתר המונעת תוספת בניה על הגג או בגינה. בית המשפט קמא פסל חוות דעת זו ביום 25.2.13, ועל כך לא הוגשה בקשת רשות ערעור ובשלב זה ההחלטה סופית. על כן, דין הבקשה בענין זה להידחות.

אשר לפסילת חוות דעת ממחית בית המשפט, בענין זה ניתנה החלטה, שוב, ביום 3.12.12. לא הוגשה בקשת רשות ערעור על כך. אין זה ראוי שבכל פעם שב"כ המבקשים טוען, יטען שיש לפסול את חוות דעת המומחית, כאשר ניתנו כמה הלטות הדוחות טענה זו. גם בענין זה דין הבקשה להידחות.

אשר לטענה שכל חומר הראיות שיהיה בפני בית המשפט הוא חוות דעת המומחית, טענה זו אינה נכונה, ולו משום שבבית המשפט מצויה גם תשובת הועדה המקומית.

למעלה מן המידה אציין, שחלק מטענות המבקשים מבוססות על ההנחה שאם מי שיכול לממש את זכויות הבניה על הגג הם רק דיירי הקומה העליונה, הרי שזכויות הבניה על הגג שייכות רק להם, ואין הם חייבות לחלוק בהם עם דיירים אחרים. כמו כן, אפשר שהן מבוססות על ההנחה הנוספת שאם יש לדיירי הקומה העליונה זכויות בניה על הגג, אין הם צריכים לקנות מדיירים אחרים את חלקם בבעלות על הגג. אלו שאלות משפטיות, שיהיה על בית המשפט להכריע בהן במסגרת פסק דינו.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור. המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות הבקשה בסך 5,800 ₪. המזכירות תעביר למשיבים סכום זה מתוך העירבון שהופקד, ותחזיר את היתרה למבקשים.

ניתנה היום, ז' כסלו תשע"ד, 10 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: