סינגלובסקי נ' אבו צהיבאן ואח'

פסק דין

זוהי תביעה לפיצוי התובע בגין נזק שנגרם לרכבו, לטענתו בגין תאונה שנגרמה ברשלנותו של הנתבע 1. הנתבעת 2 היא המבטחת של הנתבע 1.

התובע טוען בכתב התביעה ביום 15.9.2008 בסביבות השעה 17:30 נהג התובע בשדרות רגר ובצומת פנה שמאלה על מנת להגיע ל"מחסני מזון" ורכבו של הנתבע 1 פגע בו מאחור. הנזקים הם בגובה של 6,387 ₪.

הנתבעת 2 הגישה כתב הגנה והנתבע 1 הצטרף אליה. בכתב ההגנה נטען כי התאונה ארעה באחריותו המלאה של התובע. מדובר בכביש בעל שלושה נתיבים, כאשר התובע נסע בנתיב הימני והנתבע בנתיב האמצעי לפתע סטה התובע לנתיב נסיעת הנתבע והפתיע אותו. הנתבע ניסה למנוע את התאונה ולבלום אך לא הספיק. הנתבעים הכחישו את רכיבי הנזק כטענה חלופית, הן לעניין הסכום של ירידת ערך והן הסכום הנתבע בגין עגמת נפש.

התובע העיד כי התאונה ארעה כאשר הוא כבר היה בתוך הצומת בפנייה שמאלה והוא ראה את הרכב של הנתבע 1 לראשונה כאשר קיבל את המכה.

התובע טען כי רכבו של הנתבע 1 נפגע באמצע בצד שמאל שלו, והוא פגע ברכבו של התובע בצד שמאל מאחור. כלי הרכב נעצרו בתוך הצומת. לטענתו, שמע את הברקסים של הנתבע והוא נסע במהירות גבוהה.

הנתבע 1 העיד כי הגיע מצומת קופת חולים ג', פנה שמאלה לשדרות רגר ונסע ישר בנתיב האמצעי כאשר כיוון נסיעתו היה ישר. התובע החליט לפנות שמאלה, "חתך" אותו ואז קרתה התאונה. לטענתו הרכב שלו ניזוק לחלוטין כך שגם לא תוקן. גירסתו בנ/1 בהודעה לחברת הביטוח היתה זהה לגירסה שהעלה בביהמ"ש.

מצילום מסמכי רכבו של התובע עולה, כי הרכב נפגע בצד שמאל אחורי. אין כל הסבר הגיוני למיקום הפגיעה, באשר אין מחלוקת כי התובע נסע בנתיב השמאלי קיצוני בפנייה שמאלה. ברור מגירסתו כי הנתבע 1 היה בכיוון נסיעה ישר מאחר והוא טען שהרמזור שלו היה ירוק והרמזור של הנתבע 1 היה אדום. מכאן שסבירת טענת הנתבע 1 כי התכוון לנסוע ישר ולא שמאלה.

אם כך, וכל אחד מהנהגים נסע בנתיבו, הפגיעה ברכבו של התובע היתה צריכה להיות בחלק הימני של הרכב ולא השמאלי. האפשרות היחידה שהתאונה קרתה לפי מיקום הפגיעה ברכבו של התובע היא, כי הנתבע 1 נסע בנתיבו של התובע, ועמד לפנות גם הוא שמאלה, או לחילופין לבצע פניית פרסה. גם אז הפגיעה ברכבו של הנתבע 1 היתה צריכה להיות בצד הימני קידמי ולא בצד השמאלי קידמי כפי שהעיד התובע בחקירה נגדית. אלא שאיש מן הצדדים איננו טוען כי הנתבע 1 פנה שמאלה. לא סבירה טענת התובע כי שמע את הברקסים של הנתבע 1 וראה שהוא נוסע במהירות גבוהה. התובע היה בפנייה בצומת ולטענתו ראה לראשונה את רכבו של הנתבע 1 כאשר כבר קיבל מכה.

בנסיבות אלה, ומשאין באפשרותי לקבוע עדות של מי מהצדדים מהימנה יותר, הנטל מוטל על התובע להוכיח את תביעתו, והוא לא עמד בנטל זה.

הואיל ולא מצאתי כי הוכחה אחריותו של הנתבע 1 לתאונה, אין צורך להכנס לשאלת גובה הנזק.

התביעה כנגד הנתבעים 1 ו – 2 - נדחית.

התובע ישלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט בסך של 350 ₪.

הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

ניתן היום, ט' ניסן תשע"א, 13 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: