סימנטוב נ' חברה עמידר סניף חדרה .

פסק דין

התובעת המתגוררת בבית משותף ברח' בן גוריון 876/12 באור עקיבא, עותרת לחיוב הנתבעת בתשלום סך של 1,500 ₪ בגין תיקון "תפר" בגג הבניין, בשטח דירתו של שכן המתגורר בדירה השייכת לנתבעת – תיקון אשר בוצע ביוזמתה ועל חשבונה.

לטענת התובעת, לאחר מספר שנים בהן סבלה היא מנזילת מים אל דירתה, הסתבר לה כי מקור הנזילה בגג הדירה הצמודה השייכת לנתבעת. לגרסתה, לאחר שפניותיה אל הנתבעת – גם באמצעות מנכ"ל העיריה (ר' מכתבו אל הנתבעת מיום 17.7.13) לא הועילו, תוקן מקור הנזילה על חשבונה (ר' חשבונית מיום 27.9.13 בגין "איטום תפר בין קיר משותף לשכן" וכן תצלומי התפר – ת/2).

הנתבעת טוענת כי בשעתו היא הביעה נכונותה להשתתף בחלקה היחסי בהוצאה זו (על פי מספר דייריה בבניין המשותף, העולה כדי 1/4 ובהתאם להוראות הסעיפים הרלבנטיים לבתים משותפים בחוק המקרקעין). אלא שלטענתה, על אף שהיא התנתה את השתתפותה כאמור בהצגת הצעות מחיר מפורטות בטרם תבוצע העבודה, החליטה התובעת שלא להמתין ומיהרה למסור את ביצוע העבודה לקבלן פרטי מטעמה ולהגיש תביעתה לבית המשפט.

יחד עם זה ותוך שהיא מקבלת על עצמה את החובה לשאת בתשלום חלקה היחסי בעלות התיקון בסך של 375 ₪, טוענת הנתבעת כי לנוכח העובדה שכ- 3 שנים קודם לכן מימנה היא את זיפות גג הבניין ומאז לא שילמה לה התובעת את חלקה היחסי בסך 777 ₪, העומד כיום על סך של 1050.70 ₪ (כולל ריבית והצמדה) – ר התראה לתשלום שנשלחה אל התובעת – ת/3, יש לקזז את חלקה היחסי מחובה הנ"ל של הנתבעת כלפיה ולפיכך לדחות את התביעה שהגישה התובעת נגדה.

לשאלותי השיב נציג הנתבעת כי רוב הדירות השייכות לה הן דירות עליונות והוסיף כי בשל כך, ככל הנראה, לא מוכנים הדיירים האחרים בבניין להשתתף בעלויות תיקוני הגג המבוצעות על ידה ועל חשבונה.

בתגובה לטענות הנתבעת הציגה בפני התובעת מסמכים נוספים המלמדים על כך שגם בתאריך 14.12.09 היא שילמה סכום של 4,000 ₪ בעבור איטום הגג (ת/1) וציינה כי גם אז לא השתתפה הנתבעת בהוצאה זו. יחד עם זה אישרה התובעת כי בשעתו היא "לא ידעה שעליה להגיש את הקבלה לנתבעת".

לאחר ששמעתי את עדות התובעת ודברי נציגי הנתבעת ועיינתי בראיות שהוצגו בפני, דעתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

סעיף 58 (א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969 קובע כי:

"בעל דירה חייב להשתתף בהוצאות הדרושות להחזקתו התקינה ולניהולו

של הרכוש המשותף ולהבטחת השירותים המחויבים על פי דין או המקובלים

על פי הנוהג, לפי יחס שטח רצפת דירתו אל שטח הרצפה של כל הדירות שבבית

המשותף...".

מכיוון שעל פי הוראת סעיף 52 לחוק זה גג הבית נחשב כ"רכוש משותף", הרי שלא אוכל לחייב את הנתבעת בתשלום הגבוה מהסך של 375 ₪ המהווה 1/4 מהסכום ששולם על ידי התובעת בעבור איטום ה"תפר" בגג.

לטעמי דרישת הקיזוז של הנתבעת בנסיבותיו של מקרה זה איננה הוגנת.

גם אם אכן חייבת לה התובעת תשלום בעד חלקה היחסי בתיקון שבוצע על ידי הנתבעת עוד בשנת 2009, לא שוכנעתי כי הנתבעת עשתה די כדי לגבות חוב זה, עד כה. לטעמי ניצול הסיטואציה הנוכחית בה היא נתבעת על ידי התובעת, לשם גביית חוב זה או חלקו, איננו ראוי. מה עוד שהתובעת הניחה בפני ראיות לכך שגם באותה שנה (2009) שילמה היא סכום גבוה בעד זיפות הגג ולא קבלה מהנתבעת תשלום בעבור חלקה היחסי בהוצאה זו. כך שאם יש מקום לקיזוז כלשהו, ראוי בעיני כי ייעשה הוא בקשר להוצאות שהוצאו בגין תיקון הגג הן על ידי התובעת והן על ידי הנתבעת, בשנת 2009.

סוף דבר, התביעה מתקבלת בחלקה.