סימנטוב נ' לוי

פסק דין

1.עניינו בתביעה לדמי תיווך על סך 8,000 ₪ בגין עסקה למכירת מקרקעין שנרכשו על ידי הנתבע, דירה שברחוב כליל החורש 373 בטבריה. התובע טוען כי הוא מתווך מקרקעין לפי תעודה של משרד המשפטים. הוא קיבל טלפון מהנתבע, נפגש איתו, החתים אותו על טופס הזמנה לשירותי תיווך, שם נקבעו דמי תיווך בשיעור 2% מערך המכירה. לאחר מכן ניגשו שניהם לדירה, הראה את הדירה לנתבע, ולאחר כחודש נודע לו כי הנתבע רכש את הדירה מהבעלים מאחורי גבו בלי לשלם לו דמי תיווך.

2.הנתבע טוען, כי הוא ראה מודעה באתר האינטרנט על הדירה הזו ויצר קשר עם הבעלים, ובדק את הדירה בעצמו. לאחר מכן, ראה את המודעה של הנתבע, ולא יכול היה לנחש שהמדובר באותה דירה עקב נתונים שונים שכתב התובע במודעה שלו. הנתבע התקשר אליו, ונפגש איתו כאמור בדברי התובע. הנתבע מאשר שחתם על טופס הזמנת שירותי תיווך, הוא מאשר שניגש לדירה יחד עם התובע, וכן מאשר כי במעמד הביקור לא אמר מאומה לתובע לעניין בדיקת הדירה על ידו במועד מוקדם יותר, מחשש לטענתו שהעניינים יתפתחו בינו לבין התובע בנוכחות בנו הקטין של הנתבע בן ה-4.

3.הנתבע טוען כי התובע אינו זכאי לדמי תיווך כי הוא ראה את הדירה לפני שהתובע הראה לו אותה, ולאחר הביקור עם התובע יצר קשר טלפוני עם הבעלים של הדירה, שאל אותו על התיווך, והבעלים של הדירה מסר לו לטענתו שהוא לא הציג את הדירה למכירה באמצעות תיווך ולא מכיר כלל את התובע.

4.היום התקיים דיון בתיק בו נשמעו עדויות הצדדים.

אין מחלוקת כי התובע היה מתווך מורשה במועדים הרלוונטיים לתביעה.

גם אין מחלוקת שהנתבע אכן חתום על טופס הזמנת שירותי תיווך לדירה שברחוב כליל החורש בדמי תיווך של 2% מערך המכירה. גם אין מחלוקת שהנתבע ניגש יחד עם התובע לדירה ובדק אותה באותו מעמד. גם אין מחלוקת שהנתבע בסופו של דבר רכש את הדירה מהבעלים.

5.האלמנטים שבסעיף 4 לעיל מבססים לכאורה זכות התובע לקבלת דמי תיווך. המדובר למעשה בטענת הודאה והדחה, כשהנתבע מודה בכל העובדות המבססות את זכותו של התובע לקבלת דמי תיווך, אך מנסה להדוף טענות אלו בטענות עובדתיות נוספות. הנטל להוכיח שהנתבע אינו חייב לשלם לתובע דמי תיווך במקרה כזה מוטל על הנתבע.

6.לאחר ששמעתי את העדויות שוכנעתי כי הנתבע כשל מלהוכיח שהוא אינו מחויב בדמי תיווך כלפי התובע. הנתבע לא הוכיח שהוא בחן ובדק את הדירה לפני מועד הביקור עם התובע, ולשם כך הוא לא הביא לעדות לא את הבעלים של הדירה, וכן לא את השוכרים שהיו בדירה בזמן ביקורו הנטען. תמוהה העובדה שהנתבע לא מצא לנכון לומר מילה או חצי מילה לתובע שהוא מכיר את הדירה מלפני כן. אינני מקבלת את הסברו של הנתבע להתנהגות זו, ולא מובנת לי הטענה שהוא חשש מפני התובע, וזו הסיבה שבגללה כביכול לא גילה לו שהוא מכיר את הדירה מלפני כן. גם לא הוכחה טענתו של הנתבע שהבעלים של הדירה לא מסר את הדירה לתיווך באמצעות התובע. זוהי עדות שמיעה שלא הוכחה.

7.מכל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי הנתבע לא הוכיח שאינו מחויב בדמי תיווך כלפי התובע, לפיכך אני קובעת כי התובע זכאי לקבל דמי תיווך בשיעור 2% מערך המכירה של הדירה.

8.בכתב ההגנה טען הנתבע שהוא רכש את הדירה בסכום של 352,000 ₪. לפיכך, זכאי התובע לדמי תיווך בסך של 7,040 ₪.

9.לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 7,040 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 11/4/11 ועד יום התשלום בפועל, וכן הוצאות משפט בסך 300 ₪.

ניתן היום, י"ט אדר תשע"ג, 01 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: