סימנדויב נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 16.6.13 (להלן: הוועדה), אשר קבעה כי המערערת תלויה בעזרה רבה מהזולת בביצוע רוב פעולות היום יום ברוב שעות היממה וזאת החל מתאריך 1.5.13 (להלן: ההחלטה).

2.טענות המערער:

2.1בוועדה לניידות מתאריך 25/7/13 שהתקיימה כחודש לאחר ישיבת הוועדה נשוא הערעור צוין כי המערערת נכנסה בכיסא גלגלים וכי הומצא אישור שהמערערת נדרשת לשימוש בכיסא גלגלים והדבר סומן על ידי הוועדה לניידות.

2.2בערר המערערת שהוגש ביום 2/6/13 ציינה המערערת כי היא אינה מסוגלת לבצע דבר וכך נרשם – "אני יכולה להישאר שעות רעבה אם לא יכינו לי אוכל ויאכילו אותי" יודגש כי המערערת צריכה עזרה לא רק בהכנת האוכל כפי שציינה הוועדה אלא גם עזרה בהאכלה.

כמו כן, המערערת ציינה בערר שאינה יכולה להחליף בגדים לבד וצריכה עזרה.

לעניין המקלחת המערערת ציינה שהיא נעזרת בשכנה או בבת שלה.

עוד פרטה המערערת כי היא סובלת מלקות ראייה קשה.

2.3קביעת הוועדה כי המערערת זקוקה לסיוע מועט בתחום ההגיינה האישית שכן זו יכולה לעשות שימוש בידה הלא דומיננטית וזאת מבלי להתחשב בעובדה כי המערערת הינה אישה מבוגרת אינה סבירה בנסיבות העניין.

3.טענות המשיב:

3.1ראשית המערערת אינה עיוורת, מעבר לכך החלטת הוועדה לניידות מאוחרת למועד התכנסות הוועדה.

מכל מקום, אין מניעה שוועדות שונות בנושאים שונים תגענה לתוצאות שונות כל עוד הקביעה מנומקת.

3.2בפני הוועדה עמד דוח תפקודי מיום 23/5/13, פחות מחודש ממועד הוועדה לעררים,, תוך שהוא מתייחס לכל המבחנים הרלוונטיים.

3.3הוועדה קבעה כדלקמן:- לגבי ניידות בתוך הבית – הוועדה קבעה זכאות לסיוע מועט תוך שהיא מאמצת את טענת המערערת כי היא זקוקה לעזרה בקימה. יודגש כי נכותה הרפואית של המערערת בגין בעיות ברגליים הינה בעקבות אי ספיקת כלי דם ולא שיתוק.

באשר לשימוש בכיסא גלגלים המערערת מדווחת לראשונה בוועדה לעררים כי היא משתמשת בכיסא גלגלים, בדוח התפקודי שכאמור מועדו פחות מחודש לפני הוועדה מצויין כי המערערת נכנסה לחדר באופן עצמאי קמה וישבה ללא כל עזרה, לא דווח על כיסא גלגלים. זאת ועוד, במסמכים הרפואיים שעמדו בפני הוועדה לא מצוין כי המערערת זקוקה לשימוש בכיסא גלגלים או משתמשת בו בפועל להיפך במסמך מאת כירורג כלי דם, קרי המומחה לבעיה הרפואית ממנה סובלת המערערת מיום 20/3/13, מצוין צליעה בלבד וקיימת המלצה להליכה מרובה ככל שניתן, מצב זה עומד בסתירה לטענת המערערת בדבר שימוש בכיסא גלגלים, אם לא די בכך בערר לא נטען על שימוש בכיסא גלגלים אלא צוין כי לא יכולה ללכת כל עוד אדם אחר לא עוזר לה לקום וללכת.

זאת ועוד, בתלונותיה בפני הוועדה לעררים המערערת מציינת שימוש בהליכון ובנוסף המערערת מתארת כי בפרוזדור הבית היא הולכת טוב כי זה מקום ישר. בנסיבות אלה המדובר בקביעה מנומקת המתיישבת עם המסמכים הרפואיים. כמו גם עם מצבה הרפואי בדבר מחלת כלי דם ולא שיתוק.

3.4באשר ליתר הטענות, המערערת טוענת בפני הוועדה כי היא אינה משתמשת כלל, ביד, טענה זו לא התקבלה על ידי הוועדה שלא מצאה בבדיקתה הקלינית עדות להיעדר שימוש ביד, בהעדר ממצא של דלדול שרירים. הוועדה הבהירה כי זו בדיקה מדויקת מאד לתפקוד היד תחת הבהרה זו נערך דיון בטענותיה למגבלות.

באשר להלבשה - נקבע זכאות לסיוע רב כאשר התקבלה טענתה כי היא מתקשה בהלבשה פלג גופה העליון ועצמאית בתחתון.

באשר לרחצה – נקבעה זכאות לסיוע רב בהתאם להצהרתה היא כי מבצעת חלק מפעילות הרחצה. המערערת יכלה ביד שמאל לרחוץ פנים, חזה, בטן וירכיים.

באשר לאכילה – בהתאם לדיווח של המערערת בפני הוועדה לעררים בסעף 4 נקבע כי היא עצמאית באכילה לאחר שהארוחה מוגשת לה, בהתאם לכך נקבע זכאות לסיוע מועט.