סימן טוב נ' המוסד לביטוח לאומי ואח'

פסק דין

1.לפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית.

2.להלן העובדות הרלוונטיות:

א.ביום 15.9.11 הגיש התובע את כתב תביעתו לבית דין זה (ללא ייצוג, וכנגד הנתבע 1 בלבד), במסגרתו טען כי הסכום שנגבה ממנו על ידי הנתבע 1 (להלן: המוסד), בגין חוב מזונות ומכוח חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב – 1972 (להלן: חוק המזונות), גבוה מסכום המזונות שנקבע לטובת גרושתו על ידי בית המשפט לענייני משפחה.

ב.ביום 27.3.12 נמחקה התביעה בשל אי התייצבות התובע לדיון; ביום 23.4.12 חודש הדיון בה, לבקשת התובע ובהעדר התנגדות מטעם המוסד.

ג.ביום 14.6.12 התקיים דיון מוקדם, וב"כ התובע הודיע כי קיבל את ייצוגו. ב"כ המוסד הדגישה כי ככל שהטענה נוגעת לגובה חוב המזונות – יש לצרף להליך את גרושתו של התובע, שעלולה להיפגע ככל שיחול שינוי בשיעור המזונות הנגבים מהתובע. עוד הבהירה כי ככל שהתובע מצוי בהליך פשיטת רגל – יש לקבל את האישורים הדרושים לצורך המשך הטיפול בתביעתו.

ד.ביום 1.7.12 הוגש כתב תביעה מתוקן, כנגד הודעת המוסד לתובע מיום 23.3.11; במסגרת ההודעה האמורה הבהיר המוסד לתובע כי אישר את בקשת גרושתו לתשלום מזונות מכוח חוק המזונות, וכי עליו לשלם למוסד סך של 3,650 ₪ לחודש וכן לפרוע את יתרת חובו העומדת על סך של 153,365 ₪. בכתב התביעה המתוקן מפרט התובע את פסקי הדין השונים שניתנו בקשר לסכומי המזונות במהלך השנים על ידי בית המשפט לענייני משפחה, בית המשפט המחוזי ובית הדין הרבני; למעשה טוען התובע כי המוסד פירש שלא כהלכה את פסקי הדין.

ה.ביום 21.1.13 הודיע התובע כי קיבל את אישורו של בית המשפט המחוזי – במסגרת תיק פש"ר 1848/07 – לנהל את התביעה שבפניי.

ו.ביום 27.1.13 הוגש כתב תביעה מתוקן בשנית (בהתאם להנחיות בית הדין), הכולל את גרושתו של התובע – הנתבעת 2 – כנתבעת נוספת.

ז.ביום 23.4.13 התקיים דיון מוקדם נוסף בתיק, במהלכו טענה ב"כ הנתבעת 2, בין היתר, כי במהלך השנים הגיש התובע בקשות שונות ללשכת ההוצאה לפועל, בטענות דומות לאלו המועלות על ידו כיום. בהמשך לכך העלתה ב"כ המוסד – לראשונה – טענה של חוסר סמכות עניינית, וטענה (לרבות בהודעה נוספת מטעמה מיום 6.10.13) כי מקומו של התיק בלשכת ההוצאה לפועל (במסגרתה מתנהל ממילא תיקה של הנתבעת 2 כנגד התובע, כאשר המוסד צד לאותו תיק), או לחלופין – ככל שהינו מלין על גובה החוב - בפני הערכאות שנתנו את פסקי הדין השונים בנוגע למזונות.

ח.ב"כ התובע השיב כי אין הצדקה להעלות את הטענה לראשונה כעת. לגישתו, מדובר בהחלטה שגויה של המוסד בנוגע לחוב המזונות, וממילא קיימת סמכות עניינית לבית דין זה ולו בלבד. עוד טען כי שעה שהמוסד יצר חוב לתובע, מעבר לנדרש מכוח פסקי הדין שקבעו את סכומי המזונות – אמור המוסד להשיב לתובע את הכספים שדרש ביתר ולקזזם מהזוכה, ולכן יש בפנינו גם סוגיה של "קיזוז" המצויה במפורש לפי לשון החוק בסמכותו של בית הדין לעבודה.

ט.הנתבעת 2 העדיפה שלא להתייחס לסוגיית הסמכות העניינית, על אף שניתנו לה מספר הזדמנויות לעשות כן.

3.לאחר שקילת טענות הצדדים, שוכנעתי כי אכן אין סמכות עניינית לבית דין זה לדון בתביעה כפי שהוגשה, ולכן אין מנוס מסילוק התביעה על הסף. אמנם, יש להצטער כי הטענה הועלתה בשלב מאוחר יחסית, אך משמדובר בטענה בדבר חוסר סמכות עניינית – חייב בית הדין לדון בה גם בשלב זה, שכן פסק דין שיינתן בהעדר סמכות עניינית יהיה בטל וחסר משמעות.

4.הליכי הגבייה בהם נוקט המוסד כנגד התובע מתבצעים מכוח סעיף 14 לחוק המזונות, אשר קובע כדלקמן:

"(א) המוסד יגבה מן החייב כל סכום שהגיע או המגיע ממנו לזוכה לפי פסק הדין למזונות, לרבות ריבית כפי שנפסק והוצאות גביה ושכר טרחת עורך דין כפי שנקבע בהוצאה לפועל.

(ב)פסק הדין למזונות יבוצע בדרך האמורה בחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז–1967, כאילו ניתן לזכות המוסד, לרבות האמור בפרק ז' שבו.

(ג)היה המוסד חב לחייב סכום כסף על פי כל דין, רשאי הוא לקזז כנגד אותו סכום את התשלום המשתלם לזוכה; החייב רשאי לפנות בעניין הקיזוז לבית הדין האזורי לעבודה" (ההדגשות אינן במקור).

עוד ראוי לציין את נוסחו של סעיף 13 לחוק המזונות, הקובע כי "זוכה הסבור שקופח בזכותו לתשלום לפי חוק זה, רשאי, בדרך ובמועד שנקבעו בתקנות, להגיש תובענה לבית דין אזורי לעבודה; אולם אם פסק הדין למזונות טעון הבהרה, תהא סמכות ההבהרה בידי בית המשפט או בית הדין שנתנו".

5.נוסחו של החוק מלמד כי גביית חוב התובע על ידי המוסד מתבצעת במסגרת חוק ההוצאה לפועל ותיק ההוצאה לפועל, מבלי שלבית הדין לעבודה סמכות עניינית בקשר לכך. סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה – בכל הנוגע לגביית חובות על ידי המוסד מכוח חוק המזונות – מתמצה בהוראת סעיף 14(ג) סיפא לחוק המזונות, אשר מגבילה את סמכותו של בית הדין לעבודה לדון "אך ורק בעניין הקיזוז, ולא בעניין עצם חובו של החייב בגין מזונות או בשאלת שיעור חובו של החייב בגין מזונות" (פסק דינה של השופטת לאה גליקסמן בתיק בל' (ת"א) 7567/07 דניאל זנבר – המוסד לביטוח לאומי, מיום 13.1.10; כן ראו את ב"ל 18044-06-10 מרדכי אלמקייס – המוסד לביטוח לאומי, מיום 25.3.11; והשוו – לפסקי דין שעסקו בשאלות הקיזוז – עב"ל 391/06 אליהו עמר – המוסד לביטוח לאומי, מיום 10.6.08; עב"ל 271/08 חיים ארי ברוכים – המוסד לביטוח לאומי, מיום 21.5.09).

במקרה שלפניי, לא בוצע קיזוז כלשהו על ידי המוסד מזכויות כלשהן המגיעות ממנו לתובע, ולפיכך טענות התובע – לגבי שיעור המזונות המשולם על ידי המוסד לנתבעת 2 או לגבי גובה החוב שנוצר לו כתוצאה מכך – אינן מצויות בסמכותו העניינית של בית דין זה. בהעדר סמכות עניינית, אין באפשרותנו לברר את טענות התובע.