סימון נ' דניאל (שופט) ואח'

החלטה

1.בפניי ערעור על החלטת כבוד הרשמת וקסמן אשר בה דחתה בקשתו של המערער לקבל פטור מאגרה בתביעה שאותה הגיש לבית משפט זה נגד המשיבים בערעור, שהם הנתבעים (להלן: "התביעה").

2.המערער היה נתבע בהליך שהתקיים בבית משפט השלום באשדוד ואשר הסתיים בפסק דין ביום 4.4.2010, אשר ניתן על ידי השופט דניאל שהוא המשיב 1 בהליך זה והנתבע 1 בתביעה (להלן: "פסק הדין").

פסק הדין ניתן בתביעה שטרית אשר הגישה המשיבה 4 בהליך זה, שהיתה תובעת באותו הליך, על פי שיק בטחון שמסר המערער לידיה, ואשר מולא על ידה.

התביעה השטרית היתה לתשלום 134,000 ₪, הסכום אשר מולא בשיק הבטחון, כאשר נטען בהליך, כי חיוב זה הוא תמורה נדרשת בגין שירותי חקירה שערכה המשיבה 4 עבור המערער.

פסק הדין ניתן על דרך הפשרה, בהתאם להסמכה שהסמיכו הצדדים את בית המשפט ובו חייב בית המשפט את המערער בתשלום 80,000 ₪ למשיבה 4.

בפסק הדין פורטו טענות הצדדים ועיקרי ההנמקות לו ובין היתר נרשם, כי בידי המשיבה 4 אין דוחות על תצפיות ומעקבים ובאופן ברור עולה מתוך פסק הדין, כי אלה לא הוגשו.

3.דעתו של המערער על פסק הדין מאוד לא נוחה, ועל כן בעקבותיו הגיש הליכים רבים בהם השיג על תוצאות פסק הדין.

בין היתר הגיש בקשות לביטול פסק הדין, תביעה לביטול פסק הדין ואף ערעור ובקשר להחלטות שונות שניתנו בהליכים אלה, אף הגיש הליכים נוספים, ובסך הכל בקשר לפסק דין כבר הגיש המערער מספר תביעות וערעורים לבתי משפט שלום שונים ואף לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון.

התביעה אשר בגינה ביקש המערער פטור מאגרה, היא אחד ההליכים האמורים.

4.בתביעה מבקש המערער להורות על ביטול פסק הדין וכן מבקש לחייב את הנתבעים, שהם המשיבים כאן, ביחד ולחוד לשלם לו סך 430,000 ₪, שהם כנראה החזר החיוב נשוא פסק הדין.

עילת התביעה כלפי המשיבים 1-3 היא רשלנות רבתי של השופט אשר נתן את פסק הדין ואילו עילת התביעה כלפי המשיבים 4-6, שהם התובעת המקורית בהליך נשוא פסק הדין, מנהלה ועורכת הדין אשר ייצגה את התובעת באותו הליך, הי א עילת תרמית.

העובדות המפורטות בכתב התביעה לביסוס טענת התרמית קשורות לכך שהמשיבה 4 לא הגישה מעולם דוחות חקירה לתיק בית המשפט ומסרה עדות שקר, ואילו העובדות המפורטות בכתב התביעה לביסוס רשלנות רבתי של בית המשפט קשורות לכך שפסק הדין ניתן למרות שלא הוגשו דוחות, למרות שנשמעה עדות שקר, שלא בהתאם לנטלי ההוכחה וכיוצא באלה.

5.כבוד הרשמת אשר דנה בבקשה למתן פטור מאגרה מצאה, כי קיימת הצדקה כלכלית למתן פטור מאגרה אך סברה כי התביעה נטולת עילה ועל כן לא ניתן פטור.

על כך, הגיש המערער את הערעור שבפני. טוען הוא כי התביעה מושתת על עילה טובה ומכל מקום גם אם סיכוייה אינם גבוהים, לא היה מקום למנוע מתן פטור מאגרה בנסיבות אלה, הן נוכח החלטות קודמות של אותה רשמת בתביעות דומות שכבר הגיש המערער בעבר והן בהתחשב בהחלטות אחרות שהציג ואשר מהם למד שגם בתביעות אחרות שהינו מגיש כנגד שופטים ורשמים יקבל הוא כרגיל פטור מאגרה.

6.המשיבים מבקשים לדחות את הערעור בטענה, כי הרשמת צדקה בהחלטתה, טוענים הם לגופו של ערעור ולגופה של תביעה. מעלים הם עוד טענות הקשורות למצבו הכלכלי של המערער ואף טענות לגבי מועד הגשת הערעור.

7.עוד טענו הצדדים במהלך הדיון גם בנושא עיקרי הערעור אשר שלח המערער אתמול באמצעות מערכת המיחשוב של בית המשפט ישירות לתיק בית המשפט ואף לבאי כוח המשיבים, הכל כאשר היה עליו להגיש את עיקרי הערעור עד 14 יום לפני מועד הדיון ולא עשה כן. עיקרי הערעור יש לומר מתארכים על פני 50 עמודים ומצורפים אליהם נספחים.

8.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הערעור ואף שמעתי את הצדדים, ראיתי מקום לדחות את הערעור.

לכך מספר טעמים:

המערער לא הגיש עיקרי טיעון. משלוח עיקרי ערעור במישרין דרך המיחשוב אינו מכשיר הגשה מאוחרת ושלא כדין של כתבי בי-דין.