סימון ואח' נ' רחמים ואח'

החלטה

בקשה לפסילתי מדיון בתיק שבכותרת - היא הבקשה שהוגשה לבית המשפט.

הבקשה במקורה נתבקשה במעמד צד אחד, אך סברתי כי אין סיבה לדון בבקשה במעמד צד אחד ובקשתי את תגובת המשיבים; משחלף המועד שקצבתי לתגובת המשיבים ומאחר שעד היום לא נתקבלה כל תגובה - ראיתי ליתן החלטה זו.

מעיון בבקשה עולה כי היא כוללת את עקרונות פסלות שופט באופן כללי; את סעיפי החוק והתקנות שמבססים את עילות הפסלות; בקשה לעיכוב הדיון, וכן הודעה כי ככל שלא אפסול עצמי "מבוקש לעכב את הדיון ואת כל מתן ההחלטות בתיק זה – וזאת עד להחלטה בערעור בטענת פסלות שיוגש על ידי התובעים על החלטה הדוחה בקשה זו...", עוד הוסיפו המבקשים כי "התובעים מודיעים בזאת כי הם יערערו!! על החלטה הדוחה בקשה זו לפסלות" (מצוטט מהבקשה).

עיינתי בבקשה, ושבתי ועיינתי בה - ולא מצאתי מה הסיבה לבקשת הפסלות, ומשכך אני מסיקה כי התובעים אינם מרוצים מהחלטותי שלא לקבל את עמדתם ואת בקשותיהם.

לא מצאתי בבקשה טענות עובדתיות המבססות עילת פסלות שעל בסיסן ביקשו המבקשים לפסול אותי מלדון בתיק, ממילא לא אוכל להתייחס לעובדות [החסרות] שבגינן נתבקשתי לפסול עצמי, ולא אוכל ליתן כל הסבר או כל התייחסות שהיא.

חשוב לציין כי הטיפול שלי בתיק זה הוא בתפקידי כרשמת, ובמסגרת זו נדרשתי ליתן החלטות שונות בבקשות שהגיש המבקש וביניהן לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד על ידי כבוד הרשם זמיר (כתוארו אז), לעכב פעולות הוצל"פ כתוצאה מאותו פסק דין ועוד בקשות נגזרות מפסק הדין אותו כאמור ראיתי לא לבטל.

להדגיש כי מעולם לא ראיתי את התובעים או מי מהם.

מעולם לא הופיע מי מהתובעים בפני שכן לא התקיים כל דיון.

כל 'הקשר' שלי עם התובעים הוא באמצעות ההחלטות בבקשות הרבות, שהרבה מהן מוכתרות כ'בהולות' או כ'דחופות'.

ושוב להדגיש כי הפכתי בבקשה ועיינתי בה מהחל ועד כלה ולא מצאתי בה טענה לאירוע כלשהו שארע ואשר בגינו מתבקשת פסילתי; המבקשים מייחסים לי באופן כללי את טענות הפסלות המוכרות בדין אך אינם נוקבים מהו המעשה או המחדל שיש בו לבסס טענה למשוא פנים בודאי לא הבהירו מהו משוא הפנים ה'קריטי והקיצוני' שהם מייחסים לי.

מעבר לחזרה על טענות בעלמא של 'משוא פנים', וחשש כי 'עקב משוא הפנים יגרם לתובעים נזק בלתי הפיך' – לא מצאתי טענה עובדתית המצביעה על אותו משוא פנים נטען ואינני יודעת כלל למה מכוונים המבקשים טענות בעלמא אלה.

לציין שוב כי אינני מטפלת בתיק עצמו אלא בשלבים המקדמיים כרשמת – ונראה כי העובדה כי שדחיתי את בקשת המבקשים לבטל את פסק הדין שניתן למעלה משנה קודם להחלטתי על ידי כבוד השופט זמיר אינה נוחה לתובעים, אך אין בה משוא פנים, אלא החלטה שיפוטית עניינית שעליה ניתן לערער (כפי שאכן עשו המבקשים).

חשוב להבהיר כי

"...לא די באפשרות "סתם" או באפשרות "סבירה" בדבר קיומה של דעה קדומה. המבחן הוא האפשרות "הממשית" בדבר קיומה של דעה קדומה...משמעו שהשופט גיבש לעצמו עמדה (סופית) בעניין נושא הדיון השיפוטי, באופן שאין עוד טעם בהמשך רגיל של המשפט ("המשפט מכור")... לא די בכך שיש לו לשופט דעה בעניין נושא המשפט. לשם פסילת שופט צריך שתהא לו דעה קדומה, וצריך להראות כי אין כל סיכוי שדעתו זו תשתנה במהלך המשפט..." (בג"צ 2148/94, פ"ד מח (3) 573,605).

המבחן העיקרי לפסילת שופט הינו קיומן של נסיבות "שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט" (ס' 77 א' לחוק בתי המשפט), משלא תוארו כל 'נסיבות' ממילא אין מקום לקבל את הבקשה חסרת העובדות ונראה כי ל'חשש' הסובייקטיבי הסתמי (יש לומר), אין כל בסיס ואני רואה לדחות את הבקשה.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, א' טבת תשע"א, 08 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת, רשמת בית המשפט המחוזי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: