סימון ואח' נ' עידן ואח'

החלטה

בפני בקשתם של המבקשים כי אפטור אותם מחובת תשלום האגרה בגין הליך זה בו הם מבקשים לנקוט, שכותרתו" תביעה כספית, תביעה לצו עשה ותביעה לביטול פסק דין מחמת תרמית", על הסך של 2,500,000 ₪.

המסגרת הדיונית הרלוונטית לבקשה מעין זו מוסדרת בתקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז – 2007, ועל פיה:

"(א) בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה.(ב).....

(ג) הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד.

(ד) ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה כאמור בתקנת משנה (ג), תשמש החלטה או הכרזה כמפורט להלן, אם ניתנה בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה;

(1) החלטה של בית משפט לפטור את המבקש מתשלום אגרה;

(2) הכרזה כי המבקש הוא חייב מוגבל באמצעים לפי סעיף 69ג לחוק ההוצאה לפועל;

(3) הכרזה כי החייב הוא פושט רגל לפי סעיף 42 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980.

(ה) קבלת גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 בעת הגשת הבקשה לפטור מאגרה, תשמש ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה כאמור בתקנת משנה (ג).". (ההדגשות שלי – י.ב.).

המבחנים שיש לדון בהם, אם כן, הם שני אלה:

א. יכולתו של המבקש לשלם את האגרה;

ב. האם ההליך "מגלה עילה".

עוד יש לזכור כי ההלכה היא שהמבקש פטור מאגרה חייב להוכיח בטרם יזכה בפטור שעשה נסיונות למצות את כל האפשרויות גם לגייס כספים ממקורות אחרים, לרבות בני משפחה וידידים (בש"א 495/95, שמעוני נגד שמעוני, תקדין עליון 95 (1) 1211).

יכולתם של המבקשים לשלם את האגרה

לאחר שעיינתי בתיקי ההוצאה לפועל הרבים הפתוחים כנגד המבקשים (בסכום חוב כולל של למעלה משני מליון שקלים, ולאחר שניתנו החלטות רבות, בשנתיים האחרונות, הפוטרות את המבקשים מאגרה בהליכים שונים, כולל בבית המשפט העליון, ולאור מצבם הכלכלי כפי שתואר על ידי המבקש מס' 1 בחקירתו הנגדית בפני, הגעתי למסקנה כי אין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה בהליך זה וכי פניותיהם של המבקשים לקרובי משפחה וידידים מוצו, בין היתר לאור ההליכים המשפטיים הרבים מאוד אותם יוזם המבקש מס' 1.

המבקשים אמנם עובדים למחייתם במקומות עבודה מסודרים ובשכר ראוי ואף למעלה מכך. אלא שבשל ההליכים המשפטיים השונים בהם מעורבים המבקשים, והליכי ההוצאה לפועל הננקטים כנגדם, ובשל הלוואות שנטלו בעבר לממן הליכים אלה, נותרו הם כיום בפני שוקת שבורה, כאשר רוב שכרם מעוקל על ידי הנושים והם מתקיימים מן היד אל הפה.

האם ההליך "מגלה עילה"

לעניין אופן ניתוחו של שיקול זה יפים הדברים הבאים מתוך החלטתו של כב' הרשם (כתוארו אז) יגאל מרזל בע"א 897/00 פלוני נ' פלונית, ,פורסם בפדאו"ר-גוגל:

"האיזון בין הצורך להבטיח השתתפות בעלות השירות הניתן לפונה לבית-המשפט ורצינות ההליך, מזה, ובין הצורך להימנע מנעילת שערי בית-המשפט בפני מי שאינו יכול לשלם את האגרה, מזה, מספק הסבר גם לתנאי המצטבר הקבוע בתקנה13(ב) לתקנות, ולפיו לשם קבלת פטור מאגרה בשל חוסר יכולת כלכלית אין די בהוכחת חוסר יכולת זה, אלא יש להראות גם כי ההליך "מגלה עילה". מתקין התקנות ביקש בדרך זו למנוע ככל שניתן מצב שבו אי-תשלום האגרה בשל חוסר יכולת כלכלית יהווה צינור שדרכו יוזרמו לבית-המשפט הליכי סרק שאין בהם ממש תוך בזבוז של משאבי הציבור והטרדת צדדים אחרים ללא צורך. מאיזון זה מתבקשת גם הפרשנות הראויה של המונח "מגלה עילה" שבתקנות. על הדן בבקשה לפטור מאגרה לבחון אם אין מדובר בהליך סרק, בהליך שאין לו תכלית ואין לו יסוד בדין או בעובדה. במובן זה, על הדן בבקשה לפטור מאגרה מטעמי חוסר יכולת כלכלית לבחון למעשה אם נכון הוא לראות במגיש ההליך כאילו שולמה האגרה במובן זה של רצינות ההליך ויסודו בדין ובעובדה. יש לבדוק את כל הנימוקים הכלולים בהודעת הערעור כך שאם יתקבלו יביאו לקבלת הערעור או לשינויו של פסק-הדין כמבוקש בהודעת הערעור (בש"א 162/88 ברגר נ' אלדור, עו"ד [4]; בש"א 332/89 גרוגר נ' גוטמן, עו"ד [5] (והאסמכתאות שם)). בה בעת אין להפוך בחינה זו לדיון בתיק עצמו תוך הכרעה מדויקת באשר לסיכוייו. "אין לנהל עם התובע דקדוקי עניות בקשר לסיכוייו לזכות בתביעה" (ע"א 398/62 כהן נ' כהן [6], בעמ' 1829). מדובר בנטל הוכחה קל המוטל על המבקש, קל מזה המוטל עליו בענייני הפקדת עירבון (ראו: ע"א 2642/03 חרזאן נ' כונס הנכסים הרשמי [7]; רע"א 1457/03 גור נ' בנק המזרחי המאוחד [8]). כשם שאין נבחנת עילת התביעה לגופה במסגרת התקנות במקרה שבו משולמת האגרה, כך אין לבחון את עילת התביעה לגופה במקרה של חוסר יכולת כלכלית. על-כן יש לבחון רק את העילה לכאורה ולבחון שאין מדובר בעילה קלושה וחסרת סיכוי של ממש. אין לדרוש כי יהיה מדובר בעילה שסיכוייה טובים (ראו: ע"א 1741/00 ריטה נ' קוט [9]; ע"א 4074/99 אשור נ' פקיד שומה ירושלים [10]; רע"א 4714/98 גולני נ' נוריץ יוניון חברה לביטוח בע"מ [11]). תוצאה אחרת הייתה מביאה למצב בלתי ראוי שבו מי שהוא חסר יכולת כלכלית יידרש לעמוד בתנאי סף לדיון בבקשתו – לגופה – החמורים מאלו של בעל-דין ששילם אגרה.