סימבול נ' זנו

פסק דין

1.בפני תביעה לתשלום דמי תיווך בסך 4,292 ₪.

2.ביום 25.11.09 חתמה הנתבעת על הסכם תיווך ביחס להשכרת דירה.

אין מחלוקת בין הצדדים כי בסמוך לאחר חתימת הצדדים, הציגה התובעת בפני הנתבעת מספר דירות וביניהן דירה ברחוב ויצמן 19/2 יהוד, השייכת למר וג'ימה יהודה (להלן: "הדירה").

אין גם מחלוקת, כי הנתבעת חתמה על הסכם שכירות לדירה זו ביום 31.1.10.

3.לטענת התובעת, מאחר והיא הייתה הגורם היעיל בהתקשרות, מגיע לה את השכר שנקבע בהסכם התיווך.

4.לטענת הנתבעת, בחודש נובמבר 2009 היא פנתה למספר מתווכים על מנת למצוא דירה להשכרה. בסופו של דבר, חתמה על הסכם לשכירת דירה אחרת, דירה ברחוב הרצל 6 ביהוד. מספר ימים לפני תחילת השכירות בפועל הודיע לה המשכיר, כי הסכם השכירות מבוטל ועל כן פנתה שוב למספר מתווכים בבקשה למצוא בעבורה דירה בשכירות חודשית בסך של 3,500 ₪ לחודש. מתווך אחר, מר אורי סולל הוא שהציג בפני בעלה דירה זו, ובסופו של דבר, נחתם הסכם עם בעל הבית, לטענתה המתווך אורי סולל הוא זה שהיה הגורם היעיל בהתקשרות, ועל כן שילמה לו דמי תיווך בסך 2,500 ₪.

5.בדיון מיום 18.1.11 העידה התובעת כי היא שהציגה את הדירה בפני הנתבעת, דיברה עם בעל הבית והפחיתה את שכר הדירה הנדרש מ – 4,330 ₪ ל- 3,500 ₪. הנתבעת אמרה שתחזור בהמשך עם בעלה, אך בפועל לא עשתה כן, התובעת מציינת כי היא זו שהראתה לתובעת את הדירה ועל כן, היא זכאית לקבל את שכר הטרחה. בהמשך ציינה, כי אמנם הייתה הפסקה בהתקשרות ואולם לאחר מכן היא פגשה בנתבעת ואמרה לה כי הדירה פנויה וכי בעל הבית יפחית את סכום השכירות המבוקש לסך 3,500 ₪.

הנתבעת העידה כי התובעת לא הייתה מעורבת כלל בפעם השנייה בה ראתה את הדירה וכי שאלה את בעלת הבית, לאיזה מתווך לפנות, לאורי או לתובעת ואלו הפנו אותה למתווך בטענה כי לא פגשו בתובעת זמן רב.

6.מתווך במקרקעין יהיה זכאי לדמי תיווך אם הוא היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב. מתווך יחשב כגורם יעיל להתקשרות עסקה, אם קיים קשר בין פעולותיו לבין מימוש העסקה. אין די בעובדה שהדירה הוצגה על ידי התובעת לנתבעת אלא יש להוכיח, כי פעולותיה הם אלו שהביא ליצירת ההתקשרות.

7.מהעובדות שהובאו לפני, עולה כי בפעם הראשונה שבה הוצגה הדירה בפני הנתבעת, לא הביא הדבר להתקשרות בין הנתבעת לבעלי הדירה. התובעת מודה כי הנתבעת אמרה לה שתחזור לדירה עם בעלה, והיא לא עשתה כן. אדרבא, הנתבעת אף התקשרה בהסכם שכירות אחר.

8.לפיכך, יש לבדוק האם בפעם השנייה בה עלתה האפשרות כי הנתבעת תשכיר את הדירה הייתה התובעת הגורם היעיל בהתקשרות, והיא זו שהביאה לחתימת ההסכם. התובעת לא מצאה לנכון לזמן את בעלי הדירה כדי שאלו יתמכו בטענותיה, וגם לא פירטה בכתב התביעה אלו פעולות ננקטו על ידה. בדיון שהתקיים טענה, תחילה כי יום אחד לקחה את בתה לגן, ואז ראתה שהנתבעת עומדת בפתח הבניין, והיא אמרה לה שבכוונתה להיכנס ולראות דירה בקומה הרביעית. במעמד זה הופיעה בעלת הדירה והתובעת עשתה לה הכרות עם הנתבעת וציינה כי גם היא הראתה לה את הדירה, כאשר השוכרים הקודמים התגוררו שם (בפעם הראשונה). בסוף הדיון הציגה גרסה שונה לפיה היא זו שהפגישה את הנתבעת עם בעלת הבית.

בנסיבות אלו, השתכנעתי כי התובעת הייתה הגורם היעיל בהתקשרות, לא הוכח מו"מ באשר לדמי השכירות, בפעם השנייה, לא הוכחו פעולות שביצעה התובעת, וגם חלוף הזמן בין הפעם הראשונה ועם חתימת ההסכם בפועל מלמד כי התובעת "יצאה מן התמונה" בכל הקשור לפעם השנייה.

יצוין, כי גם התובעת על פי גרסתה בתחילת הדיון, כלל לא הייתה מודעת למו"מ שהתנהל בין הנתבעת לבעלי הדירה והיא ראתה את התובעת באקראי ניצבת בפתח הבניין.

9.כאמור, העובדה כי בפעם הראשונה הוצגה הדירה על ידי התובעת אינה מקימה חיוב בדמי שכירות.

10.לאור האמור, התביעה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ערעור ברשות תוך 15 יום.

ניתן היום, י"ח שבט תשע"א, 23 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: