סילש נ' מרום

החלטה

החלטה

בין התובע לנתבע נכרת הסכם ביום 21.2.07, נספח ב' לכתב התביעה, שהוגש ב"סדר דין מקוצר" לפיו מוחזרה הלוואה בסך של -.50,000 $ בתוספת ריבית בסך של -.10,000 $ שניתנה על ידי התובע לנתבע, והנתבע לווה מהתובע את הסכום של -.60,000 $ עד ליום 16.9.07 ואם לא תפרע במלואה, תועמד לפירעון מיידי ותישא ריבית בשיעור של 20% [ להלן: "ההסכם" ו "ההלוואה" ו "ההלוואה המקורית" בהתאמה ].

התביעה היא לתשלום סכום ההלוואה והריבית עליה, ואין הנתבע חולק בתצהירו, אשר ניתן בתמיכה לבקשתו מתן רשות להתגונן [ נשוא החלטה זו ] כי חתם על ההסכם וכי ההלוואה לא נפרעה במלואה.

לצורך בחינת טענות הנתבע בבקשה זו, איני רואה צורך להידרש להיסטוריית היחסים שבין הצדדים וכיצד הגיעו לידי מתן ההלוואות וגם לא לבחון את משמעות פעילותם של שחקנים אחרים במחזה.

שתיים הן טענות הנתבע; האחת: ההסכם נגוע בעושק שכן הוא נכפה עליו באיומים באלימות במשרד עו"ד סילש בנו של התובע במועד חתימת ההסכם.

טענה זו, שלוותה בדברים בדבר יחסים עם משפחת פשע ידועה אינה צריכה דיון. מעולם לא טרח הנתבע לשלוח מכתב ביטול להסכם, עקב הכפייה שלא לומר הגשת תלונה למשטרה.

יכול ויאמר מי שיאמר כי הפחד והאיום פעלו את פעולתם ועל כן לא העיז הנתבע לבטל את ההסכם אלא שאז תעלה השאלה כיצד זה נמצא בו האומץ לעשות זאת דווקא עתה, כאשר הוגש לבית המשפט? והאם אין בעצם הגשת התביעה משום הפרכה של טענת שימוש באמצעים בלתי חוקיים לגביית החוב?

בהתייחס להוראות סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973, אין לי אלא לקבוע כי טענתו זו של הנתבע מופרכת.

הוא הדין לעניין הטענה השניה, לפיה שולם, או אולי שולם, חלק מחוב ההלוואה על ידי שותף של התובע והנתבע במסגרת כספים שנמשכו על ידי הנתבע לטובת אותו שותף ביום 27.6.06 [ ראה צילום המחאה נספח ה' לתצהיר הנתבע ודבריו בסעיפים 9, 15 לתצהירו ].

זו טענה חסרת שחר לחלוטין; לא רק שאין הנתבע יכול לומר בוודאות כי חלק מכספי ההמחאה הנ"ל הועבר לתובע, אלא שמועד ההמחאה קודם למועד ההסכם ויותר מכך, מאשר הנתבע עצמו כי עד למועד חתימת ההסכם, בכפיה או שלא בכפיה, לא שולם על ידיו דבר לתובע [ עמ' 1 לפרוטוקול שורות 10 עד 12 ].

יתר על כן, באשר לפירעון החוב הנטען, קיימת סתירה ברורה בין האמור בסעיפים 9 ו 13 לתצהיר הנתבע ואין הוא יודע להסביר אותה [עמ' 2 לפרוטוקול שורות 13, 14 ].

הגנת הנתבע היא "הגנת בדים" ודינה להדחות [ ע"א 1266/91 יעקב קרן נ. בנק איגוד לישראל בע"מ ואח', פד"י מו4 עמ' 193; בג"צ 3349/05 אנדרי מזדיקוב נ. בנק לאומי לישראל בע"מ ואח', "פדאור" (לא פורסם) 05 (13) 783; ע"א 9885/06 שלטי הגליל מ.ס (1996) בע"מ נ. בנק לאומי לישראל בע"מ- סעיף כרמיאל, פורסם באתר "נבו"].

הבקשה נדחית.

הנתבע ישלם לתובע את הוצאות הבקשה, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של -.2,000 ₪ ומע"מ בצרוף ריבית והצמדה כדין.

ניתנה היום, י"ז ניסן תש"ע, 01 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: