סילפן נ' מדינת ישראל ואח'

החלטה

1. בפניי בקשה להארכת מועד להישפט מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) - התשמ"ב 1892, שהגישה המבקשת לביהמ"ש ביום 19.11.13.

2. על המבקשת הוטל קנס בגין עבירה של נהיגה במהירת מופרזת דו"ח תנועה מס' (90502101430)

מיום 12.7.13.

3. במקרה דנן, מדובר בדו"ח, שניתן עפ"י צילום במצלמה אלקטרונית של רכב הרשום ע"ש המבקשת. לטענת המבקשת, היא בעלים של עסק וברשותה מספר רכבים, הרשומים על שמה, בהם משתמשים עובדיה. על כן, לא היא זו שנהגה ברכב ביום ביצוע העבירה, אלא אחד מעובדיה, אשר פרטיו מצויים ברשותה.

עוד טוענת המבקשת, כי הקנס שולם ע"י עובד שלה בטעות, ולטענתה רק לאחרונה שמה לב, כי לא בוצעה הסבה לשם הנהג בטרם שולם הדוח.

4. הבקשה הועברה לתגובת המשיבה, אשר התנגדה לה וציינה, כי המבקשת לא הגישה בקשה להסבת הדו"ח במועדים הקבועים ולפיכך דין הבקשה להידחות .

5. לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים, בבקשה ובתגובה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, כפי שיפורט להלן.

6. משחלף המועד לתשלום הקנס, והבקשה להישפט הוגשה אחרי המועד של 90 יום שנקבע בסעיף 229(א)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, הרי שהשתכללה הרשעתה של המבקשת בעבירה, כאמור בסעיף 229(ח) לחוק, אף אם לא שולם הקנס שנקבע בדו"ח.

בנסיבות המקרה הספציפי, ידעה המבקשת אודות אישומה בביצועה של עבירת מהירות ואף אין חולק, כי הדו"ח נשלח ונמסר למבקשת כדין. המבקשת, מטעמיה היא, בחרה שלא לטפל בדו"ח בעצמה אלא להעבירו לטיפול עובדיה ובנסיבות אלו אין לה להלין אלא על עצמה ולשאת בתוצאות מעשיה.

גדרי הזמן הקבועים בחוק מחייבים ואין לסטות מהם. בית המשפט העליון בפסיקתו עמד על נחיצות ההגבלה בלוח הזמנים משיקולי הגנה על סופיות הדיון ויעילות ההליך, להוציא החריג של אי-ידיעת המבקש על אישום התלוי ועומד נגדו. ראו לענין זה רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מ"י וכן רע"פ 8927/07 אבו עסב נ' מ"י.

כאמור, במקרה הנדון המבקשת ידעה אודות הדוח ולפיכך לא מתקיים החריג הנ"ל.

7. יתר על כן, בהתאם להוראת סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נ"מ] – התשמ"ב 1892, מששולם הקנס, השתכללה הרשעתה של המבקשת בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת, בה הואשמה וההרשעה הפכה חלוטה.

הדו"ח כאמור שולם והלכה היא, כי מרגע ששולם הדו"ח, רואים את הנאשמת ע"פ הדו"ח כמי שהודתה באשמה, נגזר דינה לקנס ואף נשאה בעונשה.

8. מעבר לדרוש אציין, כי כבר נקבע בפסיקה כי אי העתרות לבקשה להסבת קנס על שם אחר אינה גורמת עיוות דין. ראו לעניין זה ע"פ 6920/07 חסון נ' מ"י וכן עפ"ת (מרכז) 29393-11-09 שלום מיכאלי נ' מ"י מפי כב' השופטת נגה אהד.

9. סיכומם של דברים- לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ז' טבת תשע"ד, 10 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: