סילם נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.בפניי ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 ("החוק") על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 13.2.13, שקבעה למערער 5% נכות בגין פ"ע מ- 11.5.2011 ("פ"ע";"הועדה").

טענות הצדדים

2.לטענת המערער – לוועדה הוגשה חוות דעת רפואית (מאת ד"ר יעקב בן צבי;"חווה"ד") הקובעת את נכותו של המערער בברך בשיעור 30% ובכתף שמאל 10%. הוועדה דחתה ללא כל נימוק את מסקנות המומחה (הן לעניין ברך ימין והן לעניין כתף שמאל).

עוד נטען כי הוועדה טעתה כאשר ייחסה את מצבה החמור של ברך ימין למצב קודם (לתאונה קודמת משנת 1995) וזאת על אף שמהתיעוד הרפואי עולה שמצבו של המערער, עובר לפ"ע, היה יציב וההחמרה כולה נובעת מפ"ע. בנוסף, טעתה הוועדה שעה שלא הפעילה את תקנה 15 באופן מלא, למרות שהמערער לא חזר לתפקידו אלא לעבודה משרדית חלקית בלבד עקב הכאבים וההגבלות.

במועד הדיון שנערך בפני כב' הרשם ת. סילורה, הדגיש המערער שחווה"ד לא התעלמה לחלוטין מהתאונה הקודמת וכי המצב הקודם מחייב התייחסות לפי סעיף 48 ולא לפי סעיף 35. הועדה לא נתנה דעתה ולא התייחסה לסעיף זה. לפי הפסיקה הועדה חייבת לנמק במפורט ולהסביר מדוע אינה מקבלת את חווה"ד וזאת לא עשתה. לענין כתף שמאל כל שכתבה הועדה הוא, שהיא לא מצאה כל בסיס לקביעת נכות, זאת בלי שנמדדו טווחים.

לאור האמור עתר המערער לקבלת הערעור והחזרת עניינו לועדה.

3.לטענת המשיב הוועדה נתנה החלטה מפורטת, לאחר שבדקה את המערער, עיינה במסמכים הרפואיים שעמדו בפניה ונימקה עמדתה. הוועדה עיינה בצילום ברך ימין מיום התאונה שם מצאה שינויים נווניים מתקדמים וכן נצפה שבר ללא תזוזה באזור הטיפל פלטומידיאלי. ממצאים אלו הם ממצאים רפואיים. המערער נבדק. ישנה בדיקה קלינית. למערער תאונה קודמת בה קיבל 20% נכות והוועדה מצאה מקום לנכות את אותם 20% שניתנו כבר בעבר בתאונה קודמת.

באשר לחווה"ד – הועדה מתייחסת לחווה"ד ומבהירה את השוני בין קביעתה לבין קביעותיה. הועדה מסבירה שהממצאים שמצאה בבדיקת הכתף לא מקנים נכות, מסבירה כי ד"ר בן צבי מתעלם במסקנותיו מהקרע הקודם בברך ימין. הלכה היא כי לא חלה על הועדה כל חובה לאמץ את חווה"ד אשר הוגשה בפניה וכי לועדה הסמכות הבלעדית לקבוע עפ"י ממצאיה את אחוזי הנכות וכך עושה היא בענייננו.

טענות המערער יוצאות כנגד שיקול דעתה הרפואי של הועדה ואינן מצביעות על פגם משפטי ויש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה

4.אקדים ואציין כי דין הערעור להדחות. אפרט להלן את נימוקיי:

הלכה פסוקה היא כי ביה"ד מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן ביה"ד אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה [עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)].

על הוועדה, בהיותה גוף מעין שיפוטי, חובת ההנמקה, על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה [דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60]. על ההנמקה להיות ברורה ומפורשת, ממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם ביה"ד יוכל לעשות זאת ולבחון האם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק [דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא – המוסד לביטוח לאומי , פד"ע יז 130].

בענייננו, טענות המערער מכוונות כולן כנגד שיקול דעתה הרפואי של הועדה אשר לביה"ד אין סמכות להתערב בו. ביה"ד אינו שם עצמו כמומחה לרפואה והוא אינו קובע את דרגת הנכות של הנפגע מאחר וזהו תפקיד הועדה.

מעיון בפרוטוקול עולה כי הוועדה התכנסה בהרכב נכון אשר כלל מומחים בתחום הפגימה של המערער. הוועדה שמעה את תלונות המערער, עיינה בתיק הרפואי על מסמכיו וביצעה בדיקה קלינית במערער. הוועדה מציינת את הממצאים הרפואיים שבבדיקתה, תוך התייחסות לבדיקות עזר. בין היתר הוועדה מציינת לגבי ברך ימין "הועדה מקבלת ערר התובע בהתיחס לברך ימין קובעת 25% נכות ... מנכות זו יש להפחית 20% פי סעיף 35 1 ג בדומה לקביעת הוועדה בדרג I" לגבי כתף שמאל מציינת הוועדה "ממצאי בדיקה גופנית אינם מקנים נכות ומשקפים מחלה ניוונית". בנוסף הוועדה מתייחסת לחווה"ד וקובעת "הוועדה עיינה בח.ד דר בן צבי מ 20.9.12 מקבלת אותה באופן חלקי. הועדה סבורה כי טווחי תנועות שנמדדו בברך ימין רחוקים מרחק רב "קשיון נח" אליו מכוון ד"ר בן צבי בח. דעתו יתרה מזאת ד' בן צבי מתעלם במסקנותיו מהקרע הקודם בברך ימין. בנוגע לכתף שמאל הוועדה כאמור לא מצאה כל בסיס לקביעת נכות, בזאת אינה מסכימה עם ח.ד בן צבי...".

בסיכומו של דבר הוועדה מעריכה עפ"י שיקול דעתה הרפואי ובמסגרת סמכותה את אחוזי הנכות שיש ליתן למערער ועל פני הדברים החלטת הוועדה מפורטת ויסודית. אמנם, ד"ר בן צבי בחוות דעתו סובר אחרת, אולם הלכה היא כי לא מוטלת על הוועדה הרפואית לאמץ כל חוות דעת רפואית המונחת בפניה. עוד אזכיר, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה וביה"ד אינו מוסמך להתערב בהן [עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 22.6.2006)] – כאשר בענייננו, החלטת הוועדה ברורה וניתן להבין את הלך רוחה הן לעניין ניכוי מצב קודם בגין התאונה הקודמת בברך ימין (ולעניין זה פעלה הוועדה בהתאם להלכה הפסוקה שעה שניכתה בגין מצב קודם ממצא מוכח – 20% נכות שנקבעו בגין תאונה קודמת), הן לעניין אי הענקת נכות בכתף שמאל (הוועדה לא מצאה כל בסיס לקביעת נכות) ותוך התייחסות מספקת לחווה"ד.

נוכח כל האמור – לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בפעולת הוועדה המחייבת התערבותו של ביה"ד.

המערער רשאי, כמובן, להגיש בקשה לבדיקה מחדש אם וככל שתחול החמרה במצבו.

סוף דבר: