סילוק על הסף של תביעה כנגד מומחה מטעם בית המשפט

 רקע

מונחת לפני בקשה למחיקת תביעה על הסף.

קניגסברג  איילה (להלן: "התובעת"), הגישה ביום 25/07/05 תביעה לבית הדין  האזורי לעבודה בתל אביב כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: " המוסד"), וזאת לאחר שתביעה אשר הוגשה למוסד נדחתה.

בית הדין מינה את פרופ' חיים צינמן (להלן: "הנתבע") כמומחה רפואי מטעמו וזאת לצורך בדיקת הקשר הסיבתי בין האירוע מיום 14/01/05 אשר בו לטענת התובעת נפגעה בתאונת עבודה לבין הפגיעה בכתפיים ממנה סובלת התובעת מאז האירוע.

ביום 09/10/06 הגיש הנתבע את חוות דעתו לבית הדין (צורף כנספח ג' לכתב התביעה). משקיבלה התובעת את חוות הדעת האמורה העלתה טענות שונות באשר לטעיות בחוות הדעת, דבר אשר לגישתה השפיע על תוצאת חוות הדעת שקבעה כי לא קיים קשר סיבתי רפואי בין התאונה ובין רצועות הכתפיים הקרועות של התובעת. יתרה מכך, טוענת התובעת כי הנתבע התעלם משאלות הבהרה שהופנו אליו.

לאחר ההליך שהתקיים בבית הדין הופנו שאלות הבהרה לנתבע מטעם בית הדין, ובתשובותיו חזר הנתבע על מסקנותיו השגויות, על אף שהופנה למסמכים ספציפיים. הנתבע סירב להכיר בטעויותיו.

התובעת מפנה לסעיפים שונים בחוות הדעת ובהם התייחסות שגויה למועדים בהם נערכו הבדיקות, דבר אשר השפיע על תוצאת חוות הדעת שניתנה בסופו של יום. לדידה, על אף שאלות ההבהרה שהופנו לנתבע על ידי בית הדין וכן חוות הדעת השנייה אשר הוגשה מטעמו לא התייחס הנתבע לשאלות שונות אשר הופנו אליו וזאת לגישתה על מנת לדבוק בגרסת חוות דעתו הראשונית אשר רצופה טעויות.

מנגד טען הנתבע בכתב הגנתו כי דין התביעה להדחות על הסף. התובעת טוענת לעניין שברפואה מבלי שצורפה כל חוות דעת רפואית מטעמה בהתאם להוראות תקנה 127 תקנה 137 וכן תקנה 214ג' לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984. טענתה של התובעת היא כי הנתבע שגה במסקנותיו הקובעות כי אין קשר סיבתי בין התאונה הנטענת מיום 14/01/04 ובין מצבה הרפואי של התובעת. התובעת נמנעה  מלצרף כל חוות דעת אשר תתמוך בטענותיה אילו.

הנתבע טוען כי הנזק הנטען על ידי התובעת כלל לא נגרם כתוצאה מהרמת הארגזים במקום עבודתה של התובעת. בחוות דעתו מפרט המומחה את התסמינים מובהקים אשר מופיעים במקרים בהם נוצר קרע טראומתי בשריר הסופרא ספינטוס. לגישתו אין כל קשר סיבתי בין הרמת הארגזים ובין הקרע הניווני  בשריר.

יתרה מזו טוען הנתבע כי מוקנית לו חסינות לאור העובדה כי מונה על ידי בית הדין לערוך חוות דעת  כקבוע בסעיף 8 לפקודת הנזיקין [ נוסח חדש] הקובע:

"אדם שהוא גופו בית משפט או בית דין או אחד מחבריהם, או שהוא ממלא כדין חובותיו של אדם כאמור, וכל אדם אחר המבצע פעולות שיפוט, לרבות בורר - לא תוגש נגדו תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו השיפוטי."

הנתבע שב ומבהיר כי גם במצב דברים בו אכן קיימת אי הבנה באשר לרישום במסמך רפואי  בכל הנוגע לתאריכים אין הדבר משנה את ממצאי חוות הדעת, לגישתו אין כל קשר סיבתי בין הרמת הארגזים ובין הממצאים הרפואיים שנמצאו אצל התובעת. העובדה כי התובעת הצליחה להרים משקל כלשהו לאחר האירוע (העבירה שני קרטונים נוספים לאחר האירוע), מעידה באופן ברור כי לא יתכן כי קיים קשר בין האירוע ובין מצבה הרפואי. לגישתו פעל בהתאם לאמות מידה מקובלות בתחום הרפואה וכלל לא התרשל בהכנת חוות הדעת.

בדיון מיום 12/06/08 העלו הצדדים את טענותיהם. התובעת העלתה טענות באשר לאופן התנהלות הנתבע בעת הכנת חוות הדעת, לגישתה על הנתבע להודות כי במספר נקודות אשר נבדקו על ידו נפלה טעות, ב"כ התובעת הבהיר כי אין הוא מתעמת עם תוצאות חוות הדעת שכן הליך זה ידון במסגרת ההליך המתנהל בבית הדין. על אף העובדה כי מהות התביעה הוגשה תחת כותרת של  "כספית , נזיקית" ובגינה נתבע סך של 50,000 ש"ח טען ב"כ התובעת (דיון מיון 12/06/08 עמוד 2 שורות 8-11):

" מומחה רפואי שמונה מטעם בית המשפט צריך לבדוק כמו שצריך את כל המסמכים הרפואיים שמובאים בפניו ולהתמודד כמו שצריך ולא בדרך של לפטור את עצמו, אני לא טועה ולטעמי למרשתי הוא מתרשל בתפקידו. מהו הנזק והתוצאה זה לא חשוב כרגע. בכל מקרה נגרם למרשתי נזק. כל הנזק הכספי כרגע הוא תפל לחלוטין."

מנגד טען ב"כ הנתבע, כי גם במצב דברים בו קיימת מחלוקת באשר לתאריכי הבדיקות אשר בוצעו הרי שהפורום הנכון לתקוף את חוות הדעת ולהתמודד עם ממצאים הינו בית הדין שמינה את המומחה. התובעת כלל איננה תוקפת את תוצאת חוות הדעת מאחר ולשם כך ישנו צורך בחוות דעת נגדית שלא הוצגה. לגישתו מן הראוי כי בית הדין הוא אשר יבחן טענות אילו, יתרה מזו לאור העובדה כי ההליך בבית הדין טרם הסתיים, לא התגבש כל נזק ואין ביכולתה של התובעת לתקוף את מסקנותיו.

דיון

המדובר בתביעה כנגד מומחה אשר מונה מטעם בית הדין לעבודה לצורך מתן חוות דעת בעניין שברפואה. לגישת התובעת בחוות הדעת הראו פגמים רבים בהם אי התייחסות למסמכים שונים וכן טעויות בתאריכי המסמכים ביחס לאירוע הנזק הנטען. לגישת התובעת לאור רשלנותו של הנתבע בהכנת חוות הדעת ואי התייחסות לשאלות הבהרה אשר נשלחו אליו, אשר בסופו של יום הביא לתוצאת מוטעות בחוות הדעת.  מנגד טוען המומחה כי גם במצב דברים בו קיימים אי דיוקים באשר לתאריכים אין הדבר משפיע על תוצאות חוות הדעת וזאת לאור מכלול הנתונים אשר הוצגו לפניו.

בעת מנוי מומחה מטעם בית המשפט, אין בית המשפט מבקש להקים כל מערכת חוזית בין הצדדים להליך ובין המומחה. המומחה הוא: "בחזקתו זרועו הארוכה של בית המשפט ולא נציג או מסייע בידי צד מן הצדדים המתדיינים" (ע"א 435/75 איר תרמו בע"מ נ' אתרים, פ"ד ל(1) 547, 555).

מינויו של מומחה לבית דין בשאלה שדורשת מומחיות, נעשית בצורה ייחודית ושונה מאשר במינוי מומחי בתי המשפט הכלליים.  לעניין זה יפים דבריה של עו"ד אליענה רובין - בלייר, בספרה "בית הדין לעבודה סמכות וסדר דין"( תשס"ד 2004, 583):

" ככלל, מינוי המומחה נעשה מתוך רשימת מנהלי מחלקות או רופאים בכירים, שהוכנה על ידי רשם בית הדין הארצי, תוך התייעצות עם ההסתדרות הרפואית. לפיכך, שאלת מומחיותו או מהימנותו של מומחה שנתמנה אינה נתונה לבירור (דב"ע לו/8-0 "דוידוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי", פד"ע ז 374, 382). עם זאת, בעל דין יכול להתנגד למינוי מומחה מסויים אך, הוא צריך לעשות זאת סמוך למטן ההחלטה בדבר המינוי, ובטרם חוות הדעת המומחה נמסרה לבית הדין (דב"ע נד/7-0 "שוורצמן נ' המוסד לביטוח לאומי", פד"ע כז 44").

הנני סבור שבקשת סילוק על הסף של הנתבע בדין יסודה. לדידי, שעה שההליך בעניינה טרם הסתיים, אין מקום להלך אימים על מומחה אשר מונה מטעם בית הדין לעבודה באופן בו תוגש תביעה אישית.

כשאחד הצדדים להליך איננו מרוצה מתוצאות חוות הדעת, עליו למצות את ההליכים בערכאה בו מונה המומחה, על ידי מתן צווים, שאלות הבהרה, בקשה למינוי מומחה נוסף, ניסיון שכנע את בית הדין שלא לקבל את מסקנות המומחה מטעמו, להגיש ערעור וכדומה, כולן דרכים לגיטימיות לפי החוק והתקנות, אין מקום לנסות להלך אימים על המומחה על ידי הגשת תביעה כספית נגדו.