סילון נ' דניאל

החלטה

1.בפני ערעור על החלטתו של כב' הרשם פוני אשר דחה את בקשת המערער, להורות על ביטול פסק דין שניתן נגדו לסילוק ידו מהמושכר שבבעלותו של המשיב ומשדחה את בקשתו למתן רשות להתגונן בפני התביעה לסילוק יד.

2. ביום 21/12/08 הוגשה תביעה לפנוי המושכר ותביעה כספית בגין הפרת הסכם שכירות על ידי המערער (נחתם ביום 27/2/05 להלן -"ההסכם"). התביעה, הוגשה בסדר דין מקוצר וביום 26/1/09 הוגשה הבקשה למתן רשות להתגונן.

3.המערער, לא התייצב לדיון שנקבע בפני כב' הרשם ליום 08/03/09, למרות שהוזמן כדין. בנסיבות אלו, נעתר הרשם לבקשת המשיב והורה למערער לפנות את המושכר והתקבלה התביעה הכספית. ביום 10.3.09 נחתמה פסיקתא ומאישור המסירה (בבש"א 3008/09) עולה כי הפסיקתא נמסרה למערער כבר ביום 18/3/10. הבקשה, לביטול פסק הדין, הוגשה ביום 18/03/10 וביום 06/05/09, פונה המושכר (כפי שעולה ממכתבו של המערער מיום 27/4/09 נספח א' ומהודעת התובע בבש"א הנ"ל , על פינוי המושכר).

4.המערער טוען כי היה על הרשם, להיעתר לבקשה לביטול פסק הדין משהוכח, כי הוא שגה ברישום מועד הדיון ביומנו וכי הרשם, התעלם מהראיות שהוצגו על ידו בדבר הרישום השגוי . כך גם טען המערער, כי סיכוייו להוכיח את הגנתו היו טובים.

5.בהחלטתו של הרשם נקבע כי למרות שלא ניתנה לו רשות להתגונן בתביעה לסילוק ידו מהמושכר, עומדת לו רשות להתגונן כנגד התביעה הכספית. הרשם, קבע כי בהתחשב בכך שהמערער, החזיר את המושכר למשיב נימצא שעילת הפינוי אינה רלוונטית ובדוחק רב, יש לאפשר למערער להשמיע את טענותיו בנוגע לתביעה הכספית עקב יחסי השכירות. ביטול פסק הדין והפסיקתא בתביעה הכספית, הותנה בהפקדה כספית בסך 7,500 ₪. ההפקדה בוצעה ובהתאם לכך, ניתנה הרשות להגן בתביעה הכספית בלבד.

6.המשיב התנגד לביטול פסק הדין (בסיכומיו במסגרת הבקשה מיום 6/12/09) הואיל והמערער, לא התייצב לשני דיונים שנקבעו לבקשתו ובהיעדר סיכוי להוכיח את הגנתו הואיל והמערער הפר לדידו את הסכם השכירות. לטענתו, דין טענת המערער לפיה לא הוגבלה תקופת החוזה להידחות, ומחקירתו של המערער בישיבה מיום 2/11/09 הוכח כי לא שולמו תשלומים, המתחייבים לפי החוזה, למשך פרקי זמן ארוכים.

דיון ומסקנות:

7.ביטול פסק הדין נתון לשיקול דעתו של בית המשפט וצריך שייעשה תוך בחינת המחדל, שבעקבותיו ניתן פסק הדין. כמו כן, יש לבחון מה הם סיכוייו של המערער, לזכות בתביעה. לפי ההלכה, "השאלה השנייה, היא עיקר לשאלה הראשונה נודעת אך חשיבות משנית" (זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 738). בע"א 146/85 גמליאל נ. מנורה חב' לביטוח בע"מ, פד"י מא (3) 746, 749 קבע כב' השופט שמגר: "אפילו נגרמה התקלה באשמתו, עשויה בקשתו של אותו בעל דין להיענות, ובלבד שיש בידו להראות את סיכוייו להצלחת הגנתו ושאין במחדלו משום זלזול מכוון בבית המשפט".

8.פסק הדין כנגד המערער ניתן כדין, בהעדר התייצבות שלו לדיון. ברישום השגוי שלו ביומנו, יש רק כדי להוכיח כי לא היתה לו כוונה לזלזל בבית המשפט ולא בעצם הזימון כדין. בה בשעה, גם במועד שנקבע לדיון בבקשה לבטול פסק הדין, התייצב המערער באיחור ולאחר שב"כ המשיב, עזב כבר את האולם (כפי שניתן ללמוד מפרוטוקול הדיון מיום 7/9/10 ). דהיינו, מחדל שני מצד המערער למיצוי זכותו שיינתן לו יומו בבית המשפט.

9.בהתאם לכך, יש לבחון מה הם סיכוייו של המערער להוכיח כי הסכם השכירות לא הופר על ידו.

10.בחקירתו של המערער בישיבה מיום 2/11/09 הוא הודה, שלא התקיימה שיחה בינו לבין המשיב שבמסגרתה הוסכם על הארכת החוזה ללא הגבלת זמן ודי בכך שהמשיב התייצב בכל פעם במושכר בעבר, כדי לגבות שכר דירה (עמ' 3 שורות 19-25). המערער גם הודה כי הוא קיבל מהמשיב דרישה לפינוי המושכר ביום 16.7.08.

צדק הרשם בקביעתו כי לא הוכח קיומו של הסכם בכתב, להארכת תקופת החוזה ולא סבירה טענתו של המערער לפיה לא הוגבלה תקופת השכירות. לא ניתן גם ללמוד על הסכמה מכללא להארכת תקופת השכירות, הואיל וזו אינה עולה בקנה אחד עם התנהלותו של המשיב בדרישתו מהמערער לפינוי המושכר. בהתאם לכך, צדק הרשם בהחלטתו להורות על פינוי המושכר ובמתן שהות למערער לעשות כן.

12. מעדותו של המערער עולה כי לא דאג לשלם במועד את חיוביו בתשלומי ועד הבית, למשך כ-15 חודשים, בסך 6,600 ₪. הללו שולמו, רק כחודש ימים לפני מועד הגשת התביעה (עמ' 4 שורות 13-21). בדומה לכך, מעדותו של המערער עולה כי חל עיכוב בתשלום דמי השכירות עבור 4 חודשים, במשך מעבר לשנה ( עמ' 5 שורות 10-18).

13. מנגד, המערער טען לזכותו לקזז מחובותיו למשיב בגין שכר הדירה, את הוצאותיו לחימום מים והסקה הואיל והמשיב, לא טרח להתקין עבורו דוד שמש וכן לא תיקן את הרדיאטורים.

14.לפיכך, לא קופחה זכותו של המערער לבירור טענת הקיזוז אך לא היה מקום לבטל את הדרישה לפינוי המושכר עקב סיכויי ההגנה הקלושים כמובא לעיל. בנוסף, ההחלטה בבקשה לביטול פסק הדין ניתנה ביום 8.2.10 בעוד המערער, פינה כבר את המושכר בחודש מאי 09'. לפיכך, צדק הרשם בקביעתו כי הדיון בשאלת סילוק היד היה תיאורטי, אילו בוטל פסק הדין.

יוער כי מעדותו של המערער עולה כי לדידו היה על המשיב, להתחשב בצרכי חייו ולתת לו ארכה לפינוי המושכר. עסקינן אם כן גם לשיטתו, בבקשה לדחיית מועד הפינוי לפנים משורת הדין והמשיב, לא חייב להיעתר לה בשים לב ליחסים החוזיים ולאחר שניתנה למערער די זמן מראש, דרישה לפינוי המושכר.

15. בנסיבות אלו, לא קופחה זכותו של המערער שיינתן לו יומו בבית המשפט לבירור טענת הקיזוז, למרות אי התייצבותו לדיון, ולאחר בחינת סיכויי ההגנה.

בהתאם לקביעותיי, דין הערעור להידחות.

16. בהעדר תגובה של המשיב לערעור, אין צו להוצאות.