סילה נ' איוונוב

החלטה

בפני התנגדותה של המבקשת לבקשה לביצוע שטר שהגישה כנגדה המשיבה, ללשכת ההוצאה לפועל באשדוד, בתיק מס' 2500600115.

אמנם, תצהיר ההתנגדות המקורי, כשלעצמו, היה תצהיר לקוני וחסר פרטים, שרק הפנה להליך אחר שבין הצדדים.

ברם, בחקירתה הנגדית של המבקשת נפרשה תשתית עובדתית רחבה יותר, המצדיקה מתן רשות למבקשת להתגונן בפני התביעה השטרית.

כידוע, ההלכה היא כי: "... דווקא בחקירה זו עלול הנתבע להשלים את הגנתו ולרפא פגמים שנפלו בבקשתו. יש בכוחה של חקירה בנסיבות אלה, כדי "לשמש תחליף לתצהיר ויש בה אפוא כדי למלא את החסר" (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 410 – ההדגשה שלי – י.ב.).

המבקשת, בחקירתה, הבהירה כי השטרות אשר הוגשו לביצוע נמסרו למשיבה במסגרת הסכם לשכירות של חנות מכולת, שנערך בין המבקשת לבין ביתה של המשיבה.

לטענתה, הסכם השכירות הופר על ידי ביתה של המשיבה, כאשר הוברר כי לא ניתן לקבל רישיון עסק במקום, בשל חריגות בנייה שונות, ולפיכך סגרה המבקשת את עסקה.

טענותיה אלה לא נסתרו בחקירתה הנגדית ולא התבררו כהגנת בדים.

מאחר והמשיבה היא, כעולה מטענות הצדדים, אימה של משכירת הנכס, והיתה מעורבת, לטענת המבקשת בחקירתה, בהתנהלות שבין הצדדים, ניתן לראות בה כצד קרוב לעסקת היסוד, ולפיכך, כל טענות ההגנה החוזיות שעומדות למבקשת כנגד המשכירה, עומדות לה גם כנגד המשיבה.

ההלכה היא כי "דיני הטעות, ההטעיה, הכפיה והעושק הקבועים בחוק החוזים (חלק כללי), חלים גם לעניין חיוב שטרי; דיני הקיזוז והערבות, החלים לעניין חיוב חוזי, חלים גם לעניין חיוב שטרי (ראו רע"א 6250/98 הנ"ל).

10. על רקע זה מתעוררת השאלה, אם עקרון תום הלב, הקבוע בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) חל גם בדיני השטרות. לדעתי, התשובה על שאלה זו היא בחיוב. עקרון תום הלב הוא עקרון כללי, החל על כל זכות, על כל חיוב ועל כל פעולה משפטית (סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) יחד עם סעיף 61(ב) לאותו חוק) (ראו רע"א 6553/97 חגאי נ' חברת עבודות חיים בע"מ (טרם פורסם )). אין כל מניעה להחלתו גם על זכות שטרית. אין כל ייחוד לזכות השטרית שיש בה כדי למנוע תחולת העקרון הכללי של תום לב (אובייקטיבי) בגדרי הזכות השטרית (ראו, למשל, Munchener Kommentar Burgerliches (Gesetzbuch, 3 rd. ed, 1994, 242".

(רע"א 2443/98 - מאיר ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, תקדין-עליון 99 (3) 425 -

ההדגשות שלי – י.ב.).

כידוע, "בהליך שבו נדונה בקשת רשות להתגונן, די אם הנתבע מראה הגנה לכאורה; אין בודקים בשלב זה כיצד יצליח להוכיח את הגנתו ואין בודקים את טיב ראיותיו. כך, למשל, אין בודקים אם בידי הנתבע מצויה ראיה בכתב להגנתו כנגד הראיה בכתב של התובע. כשנתבע טוען טענה בעל פה כנגד מסמך יש ליתן לו רשות להתגונן (בהנחה שמראה הגנה לכאורה), שכן אין למנוע ממנו להעלות טענה טובה מטעמים שבדרכי הוכחה בלבד" (עמ' 310).

(כב' השופט אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית תשס"ג – 2003).

ודוק, המשיבה צירפה לסיכומיה, ללא כל רשות, מסמכים רבים שמעידים, לכאורה, על טענות שיש לה כלפי המבקשת בגין זיוף, כלשונה, של הסכם השכירות, וכיוצא באלה.

הדברים רק מחזקים, לטעמי, את המסקנה בדבר הצורך בקיום דיון מקיף בטענות הצדדים, לגופו של עניין, שכן ריבוי מחלוקות עובדתיות, כלשעצמו, מעיד על הצורך במתן רשות להתגונן.

לאור כל האמור לעיל, אני מתיר למבקשת להתגונן בפני התביעה השטרית.

התביעה תידון בסדר דין מהיר והצדדים יפעלו בהתאם לאמור בתקנה 214ב1 לתקסד"א.

הוצאות הדיון בבקשה ושכ"ט עו"ד ייקבעו על ידי בית המשפט, בתום הדיון בתיק העיקרי.