סיל נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (להלן: "בית משפט קמא") שניתנה ביום 25.11.09 על ידי כבוד השופט שלמה בנג'ו בתיק 3357-11-09.

המערער ביקש מבית משפט קמא להאריך את המועד להישפט בגין דו"ח ברירת משפט שמספרו 11-1-0155-340-9.

המערער טוען כי הוא פנה למשטרה וביקש לבטל את דו"ח ברירת המשפט והמתין לקבלת תשובתה. משחלף הזמן ולא קיבל כל תשובה, פנה בבקשה להאריך את המועד להישפט ולטעמו הוא עמד בסד הזמנים הקבוע בחוק ובתקנות.

המערער לא קיבל הודעה מהתובע כאמור בסעיף 229א סיפא של חוק סדר הדין הפלילי וכי נודע לו על ההרשעה באקראי.

ראוי לציין כי המשיבה ייחסה למערער עבירה של נהיגה במהירות של 100 קמ"ש, מהירות העולה על המהירות המותרת בקטע הדרך שבו המהירות המותרת היא 70 קמ"ש.

ביום 6.10.09 נרשם למערער דו"ח נוסף של ברירת משפט בגין נהיגה ללא חגורת בטיחות. גם בגין דו"ח זה ביקש המערער להישפט.

בעקבות הדו"ח האחרון פנה המערער לרשות הרישוי על מנת לברר את מצב הנקודות שנצברו לחובתו. כעבור 10 ימים ובסמוך לחודש נובמבר 09' קיבל המערער בדואר, פירוט הנקודות והעבירות בגינן נקבעו אותן נקודות.

לדעת המערער היה מקום להיעתר לבקשתו ולהאריך את המועד להישפט בהתאם לסמכותו של בית המשפט וכדי לתת לו את יומו בבית המשפט למיצוי ההליך המשפטי.

ב"כ המשיבה סבור כי יש לדחות את הערעור משום שהמערער אינו עונה על הדרישות שנקבעו בסעיף 229א לחוק. הוא לא הגיש בקשתו תוך 30 יום ולא ביקש להישפט תוך 90 יום.

עוד נטען על ידי המשיבה כי קיימת חזקת מסירה של דבר הדואר וכי לא עלה בידי המערער לסתור חזקה זו.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בהחלטת בית משפט קמא ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור.

יש לציין כי על מי שמבקש להאריך את המועד להראות נימוקים מדוע בקשתו לא הוגשה במועד ולהציג טעם שיהיה בו הצדק סביר לאיחור בהגשת הבקשות. כמו כן, על המבקש להצביע על קיומו של חשש לעיוות דין.

בעניינו של המערער לא מצאתי כי מתקיים אחד מהנימוקים הנ"ל ועל כן צדק בית משפט קמא כאשר דחה את בקשתו להארכת מועד וגם בדיון בפניי לא שוכנעתי שיש מקום להיעתר לבקשה דנן.

בעניין זה נאמר בר"פ 1260/09 שלבי עאטף סעיד נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 2.6.09), כי:

" ...... לפי סעיף 229(ח2) לחוק סדר הדין הפלילי, משלא שילם המבקש את הודעת תשלום הקנס בתקופה הקבועה לכך, ולא הגיש בקשה להישפט במשך אותה תקופה, הרי רואים אותו כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת הקנס.  ואילו סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי קובע שבית המשפט יהיה רשאי לקיים משפט לאדם שהגיש בקשה להישפט בגין הודעת קנס שהוגשה לאחר תקופת תשלום הקנס, מנימוקים שיירשמו (ראו רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.5.2007))."

עוד נקבע כי:

"משקיבל המבקש דו"ח תעבורה הרשום על שמו, בגין עבירה אשר לטענתו לא בוצעה על ידו, היה עליו לפעול לאלתר במסגרת סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי לשם ביטול הדו"ח או הסבתו לאדם אחר... בנסיבות אלו, וחרף טענותיו האחרות של המבקש, צדק בית המשפט לתעבורה משדחה את הבקשה להישפט, על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי, בשל האיחור הבלתי סביר שבהגשתה." - רע"פ 4557/08 בן זכאי נ' מדינת ישראל (3.11.2008).

בעניין שבפני, אין בפי המערער נימוקים שירשמו לשם הארכת המועד ובקשתו הוגשה ביום 23.11.09 כשקודם לכן הגישביום 18.5.08 בקשה לביטול הדו"ח, משמע שהוא ידע על הדו"ח בסמוך למועד הנ"ל, כך שחלפה מעל שנה וחצי עד להגשת בקשתו, איחור שאין לו כל הסבר.

אשר על כן ועל יסוד האמור לעיל, אני דוחה את הערעור.