סיכון בטחון המדינה וזיוף

צ ב א   ה ה ג נ ה   ל י ש ר א ל

בית המשפט הצבאי ביהודה                                                                       תיק מס': 3326/12

בפני כב' השופט: רס"ן מאיר ויגיסר

התביעה הצבאית

(באמצעות ב"כ עו"ד רס"ן דוד גבאי ריכטר)

                        נגד

הנאשם:ראשד רמזי מחמד שמאסנה (באמצעות ב"כ עו"ד עבדאללה מראר)

ה ח ל ט ה

כנגד הנאשם הוגש אתמול כתב אישום המייחס לו עבירות של הפרת הוראה בדבר סגירת שטח, שימוש או הצגת דבר מזויף וניסיון להפרת הוראה בדבר סגירת שטח. מהעובדות המפורטות בכתב האישום עולה כי ביום 30/06/12 יצא הנאשם את האזור ונכנס לישראל ללא היתר. ביום 01/07/12 שוב ניסה הנאשם לצאת את האזור ללא היתר וכאשר התבקש על ידי כוחות הביטחון להציג תעודה מזהה הציג תעודת זהות ישראלית מזויפת והתחזה לאזרח ישראלי.

התביעה ביקשה לעצור את הנאשם עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו. התביעה ציינה כי העבירות המיוחסות לנאשם מקימות עילות מעצר של מסוכנות וחשש להימלטות מאימת הדין. חומרה יתרה מצאה התביעה בכך שלניסיון הכניסה לישראל התלוו עבירות נוספות של התחזות כאחר ושימוש במסמך מזוייף. הסנגור ביקש להורות על שחרורו של הנאשם לחלופת מעצר. לנאשם אין עבר פלילי ולכן, לשיטתו, לא נשקפת ממנו מסוכנות המחייבת מעצר מאחורי סורג ובריח. לתמיכה בטיעוניו, הציג הסנגור שורה של החלטות של בתי המשפט באזור ובישראל.

עיינתי בחומר הראיות ומצאתי כי קיימות ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות לנאשם. הנאשם נתפס בשעת מעשה כאשר הוא מנסה להתחזות באמצעות תעודת הזהות המזויפת ונלקח לחקירה. תחילה הכחיש הנאשם חלק מהמיוחס לו, אולם בהמשך הודה ונטל אחריות על מעשיו.

הלכת ביהמ"ש הצבאי לערעורים קובעת כי כאשר נלוות לעבירת הפרת הוראה בדבר סגירת שטח עבירות נוספות המהוות נסיבות מחמירות או כאשר קיים עבר פלילי מכביד מתקיימות עילות מעצר של מסוכנות וחשש להימלטות מאימת הדין; לכן, השאלה המרכזית בתיק זה היא האם ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

בע"מ 1315/12 התוב"ץ נ' האני זין התייחס נשיא בית המשפט הצבאי לערעורים, אל"מ אהרון משניות להלכה המקובלת בנוגע לשחרור לחלופת מעצר:

"כידוע, '...יכולתו של בית משפט לתת אמון בנאשם עומדת בבסיס ההחלטה לשחרורו לחלופת מעצר...' (בש"פ 8687/10 ריאד חג יחיא ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 2010(4), 2507, עמ' 2509). כאשר נאשם מפר את האמון שניתן בו בעבר, ספק אם יש מקום לתת בו אמון נוסף. כך נאמר ביחס לעבירה דומה של כניסה לישראל בלא היתר, בנסיבות דומות לנסיבות שלפנינו, כי '... כשמדובר במי שכבר הורשע בעבירה זו, ושמאסר על תנאי התלוי ועומד כנגדו לא הרתיע אותו מלחזור ולעבור עבירה זו פעם נוספת - תוך הפרה של התחייבויות מפורשות קודמות שלא לעשות כן - אין מקום להסתפק בחלופת מעצר' (בש"פ 6147/05 תאאר אבו יאסין נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(2), 4492, עמ' 4494)."

הנשיא הנחה, כי כאשר מדובר במי שעברו נקי וזו לו פעם ראשונה שהוא ניצב בפני בית משפט ניתן לשקול חלופת מעצר ובתנאי שנסיבות ביצוע העבירה אינן חמורות במיוחד.

לטעמי, כך הוא גם בענייננו; אומנם, יש חומרה רבה במעשיו של הנאשם שניסה להכשיל את כוחות הביטחון, תוך שהוא משתמש בתעודת זהות מזויפת ומתחזה כאחר. חומרה נוספת קיימת בכך שגם ביום שלפני האירוע האמור, נכנס הנאשם לישראל ללא היתר. יחד עם זאת, מדובר בשרשרת מעשים שהתרחשה במשך יומיים וניתן לראות בה ככישלון חד פעמי, או כישלון חד פעמי מורחב; אזרח ישראלי בשם מהדי פקיה אסף את הנאשם מישראל, הסיע אותו לאזור וניסה להכניסו שוב לישראל. עם מעצרו של פקיה וחקירתו תחת אזהרה, הועבר אליו מסר מרתיע וקטן מאוד הסיכון כי יסייע בשנית לנאשם באופן דומה. בהקשר זה יצוין, כי כידוע מסוכנות נבחנת לעולם באופן אישי בהתאם לנסיבות המקרה.

באשר לתדפיס המידע הפלילי בעניינו. חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981 אוסר על הצגת כל מידע בדבר תיקים סגורים או הרשעות שהתיישנו בפני ביהמ"ש. למיטב הבנתי, החוק מחייב גם את התביעה הצבאית ואינו מאפשר הצגת תיקים סגורים (סעיף 11 א' והתוספת השלישית לחוק). לכן לא אוכל להתייחס לפרקים בתדפיס העוסקים בעניינים אלו.