סיכומי תשובה - דיני מקרקעין

א. סיכומי תשובה
1. המשיב התעלם בסיכומיו מעיקרי הערעור והעדיף שלא להתמודד עם מרבית מרכיביו העובדתיים .
2. במקרה זה, התערבות ביהמ"ש העליון הינה הכרחית לעשיית הצדק ולבירור הטעויות המהותיות בפסה"ד.
3. טענותיו של המשיב בדבר אי התערבות במסקנות, בדבר "זכות" ביהמ"ש לבחור באחת מחוות הדעת וטענת "מעשה בי דין" כנגד הסבל ועוגמת הנפש של עשורי שנים, אינן נכונות ואינן רלוונטיות במקרה זה לנוכח טעויותיו השקופות של כב' בימ"ש קמא , העולות מחומר הראיות ומסתירה להחלטות קודמות, כאשר ביהמ"ש השלום הגדיר כבר אז את התנהלות המשיבים כרשלנות וביקר התנהלות המשיבים בהכשלת השמאי (והפשרה)
4. המשיב התעלם מהטענה לפיה ביהמ"ש הקפיא, תוך טעות בסיסית , ביום 14/9/05 ( נספח ה') את פעולת המומחה שמונה על ידו לשמאות המקרקעין, והתעלם בפסה"ד מקיומו של המומחה, בניגוד מוחלט להחלטותיו הקודמות מיום 29/6/03, 1/4/04, 16/5/04 ( נספח ג' ) . זאת על אף שבהחלטתו מיום 7/11/06 (נספח ז') "השאיר" ביהמ"ש לשיקול דעתו את המשך עבודת המומחה ולא ביטל את המינוי.
5. נימוק זה מקבל משקל יתר לאחר שביהמ"ש גילה דעתו רק בשלב הסופי של פסה"ד, כי השמאי מטעם המערער "החטיא" את המועד המדויק להערכה ולכן נפסלה חווה"ד שלו; המערער הושלה להאמין שביהמ"ש ייתן דעתו לעבודת המומחה בשלב מאוחר (לפי החלטתו) ובסופו של יום נשאר המערער קרח מכאן ומכאן .
6. המשיב מתעלם מהטענה המוכחת שהמשיבים טירפדו (פעמיים: השמאי צביקל והשמאי ספקטור ) את עבודת המומחים; המשיבים סרבו להצעת המומחה מר ספקטור , כי הוא יקבע את השנוי במחלוקת , המומחה פנה לביהמ"ש בבקשה למתן הוראות, שביהמ"ש יקבע קודם לכול את "שטח החלקה" ואת "מועד ההערכה" אך ביהמ"ש התעלם מבקשה זו, (נספח ד' ). אילו היה נעתר ביהמ"ש לבקשת המומחה וקובע קודם את מועד ההערכה - היו כל המומחים מכוונים למועד זה , והמומחה מטעם ביהמ"ש היה יכול להגיש לביהמ"ש חוות דעת מסודרת ; בהעדר הכרעה מוקדמת לגבי "מועד ההערכה" הביא ביהמ"ש לידי כך שעל המומחים היה "לנחש" מראש מה תהיה קביעת ביהמ"ש - התנהלות בלתי תקינה לחלוטין.
7. כאשר פסל ביהמ"ש לחלוטין את חוות דעת המומחה מטעם המערער, ולא התייחס אליה כלל (לרבות אפשרות תיקונה והתאמתה), הרי בכך העמיד את המערער בפני סיכון גדול מאחר ועמדתו לגבי המחיר לא נשמעה ; זה המקרה בו היה על ביהמ"ש להיעזר בחוו"ד מומחה מטעם ביהמ"ש, או המומחה- ספקטור, שמונה כבר או במומחה אחר . בהעדר קביעה זו נפגעה קשות זכות הקניין של המערער הכלולה במסגרת חוקי היסוד .
8. המשיב מתעלם מהטענה לפיה הסתיר המשיב בחוו"ד ובתצהיר נתונים השוואתיים, ובמיוחד העלים את קיומו של הסכם הפשרה מיום 8/7/2002 , לגבי חלקת "דניאל" הסמוכה ( 254 מ"ר - סך של 1.2 מיליון ש"ח ) שמוזכר ב-פסק הדין "גואל נ. מע"צ" - נספח ב' (לגבי החלקה הסמוכה); אילו גילה לביהמ"ש את האמת היה ביהמ"ש עשוי להכיר בראליות של חוות הדעת מטעם המערער הדומה ואף פחותה ממה שנפסק במקרה "גואל " . פס"ד "גואל" התייחס להערכת המקרקעין ולא לשווי עסק שהתנהל שם. פס"ד זה קבע את ערך המקרקעין ביחס ישיר לגודל הקרקע . הקרקע במקרה שלנו גדולה פי 8 מהחלקה הסמוכה ; אפילו אם יש הבדל בין קרקע למגורים וקרקע לתעשייה - הרי ההבדל משחק לטובת "המגורים" דווקא , מה גם שהוכח כי המקרקעין שלנו היו מעורבים (מגורים ומשרדו של המערער). מבחן הפיצוי הינו השוואתי ומכאן חשיבותם של פיצויי השכנים .
9. המשיב מתעלם מהטענה שמועד ההערכה שנקבע בפס"ד "גואל" ( ראה תחיקה ופסקי דין מצ"ב ברשימה ) הינו - יום מסירת החזקה . קביעתו של ביהמ"ש שאינה מכירה ביום תפיסת הקרקע לצורך ההערכה , גרמה לפסילתה של חוות הדעת של המערער המתיחסת אף למועד מוקדם יותר מיום התפיסה (לטובת אינטרס המשיב) . במקרה שלנו מסירת הקרקע התבצעה ביום - 1/8/99 וזאת בהתאם לפס"ד הערכאה הראשונה.
10. ביהמ"ש התעלם מכך שעפ"י הפסיקה, המערער אמור לקבל פיצוי של מוכר מרצון לקונה מרצון ביום הפינוי ומתפקידו לעשות כל שאפשר על מנת לפצות בדרך הראויה את קורבן ההפקעה , ולא להציב בפניו מכשולים. חווה"ד של המערער מפורטת כדבעי מתיחסת לתקופה חסרת שינויים במחירי הקרקעות, שבין התביעה ועד לצו התפיסה (ראה גם את העיסקאות ). לא היה כל מקום להחמיר עם המערער ולדרוש ממנו לכוון למועד נקודתי .
11. המשיב התעלם מהטענה העובדתית לפיה חוו"ד השמאי תמיר שדה חסרה את כל האלמנטים הדרושים לחוו"ד, בניגוד לפסיקה ובניגוד לתקן. בין היתר: חסרה נתונים השוואתיים/בדיקת פנים הבית/ התכנון, (ראה גם הודאת ב"כ המשיב בפני השופטת גרסטל כי חווה"ד חסרה והוא חייב להשלימה , דבר שלא נעשה כלל ) .
12. המשיב התעלם מהטענות העובדתיות המונות אחת לאחת את טעויות כב' ביהמ"ש בבקורתו על חווה"ד של השמאי בן ארי אשר הרחיב במתן נתונים ההשוואתיים , פירט ודייק , ( כשאלה חסרים בחווה"ד של תמיר שדה), אי תשומת לב ביהמ"ש מכך שבחווה"ד אכן התיחס השמאי ל-"דייר מוגן" , העמדות המוטעות והתמוהות של ביהמ"ש לגבי זכות ה"דיירות המוגנת" כנגד זכות "בר רשות" והשוואת ה"רשות" ל"חכירה". הגרסה המתמיהה של ביהמ"ש כאילו הנכס היה "מוקף גרוטאות", ללא כל ראיה בתיק .
13. המשיב השאיר את עיקר ערעור ללא כל תשובה עניינית מצידו וניכר בסיכומיו כי תמיכתו בפסה"ד רעועה למדי.
זאב ולנר עו"ד
ב"כ המערער התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: