סיכול מזימה להברחת נכסים וסמכות בית הדין לדון בה על פי אומדנה

לפנינו תביעה לחלוקת רכוש, תשלום כתובה ומזונות ילד.

רקע כללי בקצרה

הצדדים נישאו בחודש כסלו תשס"ח (נובמבר 2007) – נישואים שניים לשניהם, נפרדו בחודש חשוון תש"ע (אוקטובר 2009) והתגרשו ביום ו' בטבת תשע"ז (4.1.17). להם ילד אחד [...] בן תשע וחצי.

ביום כ"ה במרחשוון תש"ע (12.11.09) הגיש הבעל תביעת גירושין, ובכרוך לה תביעה לפסיקת מזונות אישה וילד, ומשמורת הילד. ביום כ"ד טבת תש"ע (10.1.10) כרכה האישה לתביעת הגירושין של הבעל את ענייני הרכוש. בדיון שהתקיים ביום ד' בשבט תשע"א (19.1.11) ביקש הבעל למשוך את תביעתו ועמה את תביעת הרכוש הכרוכה. האישה התנגדה לכך וההליכים המשיכו כסדרם.

בית הדין קיים כמה דיונים, תחילה בהרכב אחר, ואחר כך בהרכב דנן, ואולם בהיעדר גורם מוביל בתיק וחוסר שיתוף פעולה של הבעל עם המומחה מטעם בית הדין, העניינים היו יגעים. רק לאחר שהבעל נעצר בצו בית הדין, חלה התקדמות משמעותית בתיק. הצדדים התגרשו, ובית הדין החליט על הגשת סיכומים.

האישה הגישה את סיכומיה. הבעל, למרות שקיבל כמה אורכות, לא הגיש את סיכומיו.

הגיעה עת ההכרעה.

הנושאים העולים לדיון

בליבת הסכסוך בין הצדדים נמצאים ענייני הרכוש ובהם נעסוק תחילה.

בעניין מזונות הילד, ניתנו פסקי דין למזונות זמניים על פי החומר שבתיק, ובית הדין אינו רואה מקום לשנותם.

 בעניין משמורת הילד, יש הסכמה שמשמורת הילד תהיה אצל האם, והאב יראה את הילד בתיאום עם האם.

פרק א': ענייני הרכוש – הפרק העובדתי

הסכסוך בין הצדדים נסוב סביב בית עסק ירושלמי לייצור [...] בשם "ש' (להלן: העסק), שהוקם בשנת 2007 על ידי הבעל, באמצעות הלוואה של מאה אלף ש"ח שקיבל מאבי האישה, וידיד ילדות שלו (להלן: השותף), והתפתח מאוד לאחר נישואי הצדדים. לפי הידוע לבית הדין העסק פועל עד היום.

ביום כ"ו בכסלו תש"ע (13.12.09) חתמו הבעל והשותף על הסכם פירוק שותפות (להלן: העסקה). בתמצית הוסכם, שחלקו של הבעל בעסק עובר לידי השותף ללא כל תמורה, והשותף לוקח על עצמו את כל ההתחייבויות של העסק. להסכם צורף נספח מיום י"ג כסלו תש"ע  (30.11.09). תחת הכותרת "הערכת שווי ש'" ערכו הבעל והשותף חישוב מהיר של נכסי העסק מול התחייבויותיו. ההפרש נקבע על סך של כמאתיים אלף ש"ח. זמן קצר לאחר העסקה, הבעל חזר לעבוד בעסק, והפעם כשכיר.

ביום ב' בשבט תש"ע (17.1.10) מינה בית הדין את השמאי דורון עד להעריך את שווי המלאי והציוד של העסק. חוות דעתו נחתמה ביום (4.2.10). ביום כ"ג באלול תש"ע (1.9.10) מינה בית הדין את רואה החשבון א' שפי שיעריך את שווי העסק לצורך ביצוע איזון משאבים  (מובן מפרוטוקול הדיון מיום ד' בסיוון תשע"ד (2.6.14) שהצדדים קיבלו בקניין שבית הדין ידון לפי חוק יחסי ממון).

בעוד השמאי דורון עד זכה לשיתוף פעולה מצד שותפו של הבעל, רואה חשבון א' שפי נתקל בחוסר שיתוף פעולה קיצוני מצד הבעל, שותפו, ורואה החשבון של העסק א' גיאת. בין השאר בשל כך הגיש המומחה את הדו"ח לאחר זמן רב  (ביום י"ז בניסן תשע"ו 25.4.16), ועל פי אומדנה ונתונים חסרים.

יש הבדל מהותי בין שתי חוות הדעת, בעוד השמאי שערך ביקור בעסק ועבר על כל פריט העריך את ציוד והמלאי ממוכר ברצון לקונה ברצון במאתיים שישים וארבעה אלף ש"ח לערך. רואה החשבון שפי שכלל לא התייחס לחוות דעת השמאי, העריך את הציוד והמלאי על פי הדיווחים של העסק לרשויות המס, שהיו גבוהים בצורה משמעותית, ועמדו על מעט יותר משש מאות אלף ש"ח. נציין שבנספח לעסקה, העריכו הבעל ושותפו של הציוד והמלאי בארבע מאות אלף ש"ח. נראה שההבדל בין חוות הדעת נעוץ בכך שהשמאי העריך רק מלאי וציוד בעין, והמומחה העריך גם את ההשקעות של העסק בשיפוץ ודמי פינוי ששולם על ידי העסק.

פרוטוקולי הדיונים ומכתביו של המומחה, מלאים עד גדותם בתיאור התנהלותו החמורה של הבעל שלא הניח תעלול שלא עשה כדי להתחמק מהמצאת המסמכים למומחה. בשל כך, לאחר שנים של המתנה והחלטות חוזרות ונשנות, התיר בית הדין למומחה להגיש את הדו"ח על פי אומדנה (ראה פרוטוקול הדיון מיום כ"ט בסיוון תשע"ה –16.6.15).