סיימון נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לפני ערעור לפי סעיף 123 בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, (להלן: "החוק") על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 6.1.13 (להלן: "הועדה"), אשר קבעה למערער נכות יציבה בשיעור של 0% בתחולה מיום 16.11.13 (להלן: "ההחלטה").

2.א.תחילתו של הליך זה היה במסגרת ערעור שהוגש בתיק בל 60436-03-11

בפני כב' השופטת קציר, ואשר ניתן בו פסק דין עוד ביום 26.12.11 ואשר לפיו הוחלט לפסול את החלטות הועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 26.1.11 וכן את החלטת הועדה לעררים מיום 21.3.11, ובית הדין הורה להחזיר את הדיון בעניינו של המערער לועדה מדרג ראשון, תוך המלצה לפיה התיק ידון בפני ועדה רפואית בתל אביב, שכן שם קיים סיכוי סביר כי מכהנים רופאים שאינם בהיכרות אישית או כפיפות מנהלית לפרופ' י.מילר.

ב.ואכן, בהתאם לפסק הדין הנ"ל, זומן התובע ביום 1.5.12 לדיון בפני ועדה רפואית מדרג ראשון, ואשר העניקה למערער 0% נכות בתחולה מיום 26.11.09.

ג.בעקבות ערר שהגיש המערער, התכנסה ביום 6.1.13 ועדה רפואית לעררים אשר דנה בעררו של המערער והעניקה לו 0% נכות, ומכאן הערעור לבית דין זה נשוא פסק הדין.

3.ביום 4.6.13 התקיים דיון בפני כב' הרשמת דרוקר, דיון אשר בו נתנה ב"כ המשיב הסכמתה להחזיר את עניינו של המערער לועדה הרפואית לעררים בהרכב מיום 6.1.13, על מנת שתתיחס לחוות הדעת, הן של ד"ר בהיר והן של פרופ' מילר, אך למרות ההסכמה, ביקש המערער להעביר את התיק לדיון בפני שופט.

4.א.ביום 8.1.14 התקיים בפניי דיון בנוכחות המערער ובאי כח הצדדים,

דיון אשר חזר בו ב"כ המשיב על הסכמתו להחזרת עניינו של המערער לועדה לעררים באותו הרכב.

ב.ב"כ המערער הסכים להחזיר את עניינו של המערער לועדה רפואית לעררים, אך התנה זאת בהחזרת העניין לועדה רפואית לעררים מאזור תל אביב ולא מאזור חיפה, תוך הסתמכות על פסק דינה של כב' השופטת קציר מיום 26.12.11.

5.הסמכות לקבוע דרגת נכותו של מבוטח על פי החוק, היא לועדה הרפואית לעררים. אין לבית הדין סמכות להתערב בשיקוליה הרפואיים של הועדה, אלא לבחון באם נפל פגם משפטי בהחלטתה. על פי עיקרון זה תיבחנה טענות הצדדים בערעור זה.

6.א.לאחר עיון בכתבי הטענות, בפסק דינה של כב' השופטת קציר מיום

26.12.11 וכן, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, לא מצאתי כל הצדקה עניינית בקבלת הערעור בכל הקשור להעברת הדיון בעניינו של המערער לועדה רפואית לעררים בהרכב אחר באזור תל אביב.

ב.עיינתי בפסק דינה של כב' השופטת קציר מיום 26.12.11 ולא מצאתי

כל הוראה אופרטיבית ואשר לפיה, חוייב המשיב להעביר עניינו של המערער לועדה רפואית לעררים באזור תל אביב וכב' השופטת קציר הסתפקה רק בהמלצה למשיב לשקול להעביר את העניין לועדה באזור תל אביב והכל, בכל הקשור לועדה אית מדרג ראשון, וכמפורט בסעיף 9 לפסק הדין.

ג.תשומת הלב לעובדה, כי בפני הועדה הרפואית לעררים מיום 6.1.13 התייצב המערער ובא כוחו, אשר לא העלה כל טענה ביחס להרכב הועדה, וכעולה מהפרוטוקול וכי בתשובה לשאלת בית הדין בדיון מיום 8.1.14 בעניין זה, השיב ב"כ המערער כי הדבר לא מצא ביטויו בפרוטוקול הועדה, שכן ביקש זאת רק ממזכירת הועדה עובר לדיון, אך לא העלה טענה זו בפני הרופאים עצמם. משכך, מנוע ב"כ המערער מלהעלות טענה זו לעניין ההרכב, רק בערעור שהוגש לבית הדין בתיק זה.

7.א.מכל האמור עד כה עולה, כי מחד נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה

הרפואית לעררים, ואשר לא התייחסה לחוות הדעת שהיו בפניה, ומטעם זה יש הצדקה להחזיר עניינו של המערער לועדה הרפואית לעררים, והכל כמוסכם ע"י ב"כ המשיב.

ב.בעניין הרכב הועדה ונוכח הנימוקים שצויינו לעיל, לא מצאתי כל טעם

ענייני בהעברת העניין לועדה רפואית לעררים באזור תל אביב.