סייג נ' רוזנטל

פסק דין

א. מבוא:

לפניי תביעה לפיצויים בסכום של 100,000 ₪, ללא הוכחת נזק בהתאם לחוק איסור לשון הרע, אשר הוגשה על-ידי מר שרון סייג (להלן: "התובע") נגד אשר רוזנטל (להלן: "הנתבע").

במסגרת תביעה זו, עותר התובע לסעדים כמפורט בסעיף 32 לסיכומי התובע וסעיף 28 לכתב התביעה וביניהם: צו המורה לנתבע להימנע מלפרסם את תוכן המכתב נשוא תביעה זו, לחייב את הנתבע לפרסם תיקון והכחשה בעיתונות היומית, פרסום פסק הדין באמצעי התקשורת וכיוצ"ב.

ביום 18.03.13, הצדדים ויתרו על חקירת המצהירים על התצהירים שהוגשו על ידם ונתנו הסכמתם למתן פסק דין בהתאם לחומר הראיות המצוי בתיק ולאחר הגשת סיכומים בכתב.

ב. תמצית טענות התובע:

התובע הינו עובד הוראה קבוע וחבר בארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים ובמכללות בעל 15 שנות וותק. מורה למקצועות אזרחות והיסטוריה, בבתי הספר התיכוניים "נבון" בעיר חולון ובית ספר "רמות" בעיר בת-ים.

ביום 12.03.12, פרסם הנתבע מכתב המהווה פרסום שקרי, מכפיש ומבזה, לפי סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק"). במסגרת המכתב הוצג התובע, כחשוד בהטרדה מינית של תלמידותיו, כאדם ששמו הועלה בעיתונות בהקשר זה. כמו-כן, למכתב צורפו פרטיו האישיים של התובע, תמונה של התובע עם תלמידותיו והצגתה כהטרדה מינית (להלן: "המכתב") נספח א' לכתב התביעה.

התובע טען, כי דף הפייסבוק אשר נוצר על שמו והתמונה המצורפת למכתב פורסמו על-ידי תלמידתו, טל בטיש ולא על-ידו. בנוסף טען התובע, כי במועד הפרסום התלמידות המופיעות בתמונה אינן קטינות.

התובע ביקש מהגב' טל בטיש להסיר את התמונה מהאינטרנט (נספח 8 לתצהיר התובע).

המכתב פורסם בתפוצה רחבה, באופנים שונים (פקס וכתובות דואר אלקטרוני כלליים), למספר רב של גורמים, ביניהם מעסיקיו של התובע ומחלקות החינוך בעירית חולון ובת-ים. כל זאת, מבלי שווידא הנתבע את העובדות והטענות הנטענות על ידו במכתב.

בהתאם לנטען, המכתב נשלח מיד לאחר פרסום כתבה בעיתון "הארץ" על מורה ששמו לא פורסם, שאינו התובע, ועל חשדות כנגד אותו מורה. המכתב פורסם במטרה לקדם אינטרסים אישיים של הנתבע אשר הורחק משירות ארגון המורים.

במעשיו כמתואר לעיל, הנתבע פגע בשמו הטוב של התובע ובמשפחתו, באמינותו, בפרנסתו, בתדמיתו האישית, המקצועית והציבורית כמורה בישראל.

ביום 20.03.12, התובע שלח מכתב אל הנתבע באמצעות בא כוחו, במסגרתו התריע התובע בנתבע בדבר הפרסום המבזה והמכפיש, משמעותו המשפטית והנזקים החמורים הנגרמים לו כתוצאה מכך. כמו-כן, דרש התובע מהנתבע, כי יפעל לצמצום הנזק האמור באמצעות פרסום מכתב התנצלות באופן מיידי. ביום 21.03.12, הנתבע השיב במכתב תגובה, במסגרתו שב על טענותיו ומצגי השווא שפרסם וזאת במקום להתנצל ולפעול לתיקון הפרסום.

עוד מוסיף התובע, כי לנתבע לא עומדות ההגנות הקבועות בחוק מאחר שהוכח, כי הפרסום אינו פרסום מותר ממילא אינו אמת והנתבע לא הוכיח כי פעל בתום לב.

ג. תמצית טענות הנתבע:

לטענת הנתבע, המכתב כולל שלושה רכיבים: 1. הבעת חשד המסתמכת על פרסום בעיתונות. 2. הנתבע טען במכתב, כי לתובע חזקת חפות. 3. תמונת התובע עם תלמידותיו אשר פורסמה באינטרנט נועדה לדברי הנתבע במטרה "להסיר מכשול" ,להגן על התובע ולמנוע ממנו הפרה של כללי משרד החינוך.

המכתב נשלח לארבעה נמענים בלבד, שהינם מנהלי ובעלי הנהלת בתי הספר בהם עובד התובע. הנמענים ותלמידי בית הספר יודעים את תוצאת ההליך הפלילי ועל כן לא עלול להיווצר במוחם "הלך רוח" כדרישת סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע.

הנתבע טען, כי שלח את המכתב למען ביתו של התובע כפי שמפורסם באתר 144 ולא ידע כי אימו של התובע תיחשף למכתב זה וכי זו לא הייתה כוונתו.

לטענת הנתבע, המכתב מהווה "הסרת מכשול" ונועד להגן על התובע, מאחר שפרסום תמונת התובע עם תלמידותיו מנוגד לחוק ולהוראות משרד החינוך. שעה שהנמענים לא פעלו להסרת התמונה, פנה הנתבע ביום 28.06.12 למשרד החינוך (גף יישומי מחשב) לצורך בירור האם יש במצולם בתמונה אופי מיני. בפנייתו למשרד החינוך הצפין הנתבע את פרטי הזיהוי של התובע ואת פניהם של המצולמים בתמונה. משרד החינוך השיב, במכתב מיום 15.10.12, כי על מנת להסיר את התמונה יש לצרף לפנייה את פרטי התובע. כל זאת על מנת ללמדך,כי הנתבע לא חשף את פרטי התובע ולא התקיים תנאי סעיף 1 לחוק.