סייג נ' אוסקר ואח'

החלטה

בפניי בקשה למתן רשות ערעור שהגישה המבקשת – היא צד ג', על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ נעמה פרס בתיק הוצל"פ 01-04909-10-6, מיום 16.5.11, לפיה נדחתה בקשת המבקשת לעיכוב הליך הפינוי הקבוע ליום 18.5.11, תוך כך שהרשמת הנכבדה אימצה להחלטתה את כלל נימוקיו של המשיב 3 –כונס הנכסים, כפי שהועלו על ידו במסגרת תגובתו לבקשת המבקשת.

בד בבד עם הגשת הבר"ע, הגישה המבקשת בקשה דחופה לעיכוב הפינוי הקבוע כאמור ליום 18.5.11.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שבפניי, מצאתי כי בנסיבות שבפניי אין מקום ליתן רשות ערעור. לפיכך דינה של הבקשה לעיכוב הפינוי אף היא להידחות.

בנסיבות העניין מצאתי לאמץ במלואה את החלטת הרשמת הנכבדה, ובתוך כך את נימוקיו של כונס הנכסים כפי שהועלו על ידו במסגרת תגובתו אשר הוגשה בפני הרשמת.

בראשית הדברים יובהר כי המבקשת הינה השוכרת של הנכס נשוא הליך הפינוי, על פי הסכם שכירות בו התקשרה עם המשיבים 1 ו – 2 – הם החייבים בתיק ההוצל"פ.

במסגרת בקשתה לעיכוב הפינוי מלינה המבקשת על העובדה שכונס הנכסים יודע שהנכס הושכר לה על ידי המשיבים וכי מסר לידיה הודעת פינוי שנקבע ליום 18.5.11. כן מלינה המבקשת על העובדה שהחלטת הרשמת נשוא הערעור לדחות את בקשתה מיום 2.5.11 לעיכוב הפינוי , ניתנה אך ביום 16.5.11, כיומיים לפני המועד שנקבע לפינוי.

ואולם, המבקשת, בחוסר תום לה משווע, נמנעת מלציין במסגרת בקשתה כמו גם במסגרת תצהירה (ראה סעיף 5 לתצהירה שם נטען על ידה כי: "כונס הנכסים יודע כי הדירה מושכרת ומסר לי הודעת פינוי ליום 18.5.2011"), את המועד בו נמסרה לידיה הודעת הפינוי. ונראה כי זאת לא בכדי. כפי שעולה מהמסמכים שצירף הכונס לתגובה שהגיש בפני הרשמת (ראה נספח ג'), הרי שהודעת הפינוי שנקבע ליום 18.5.11, נמסרה לידי המבקשת עוד ביום 14.3.11.

בהודעת פינוי הנ"ל,("הוראה לביצוע הליך"), נכתב במפורש כי זו נמסרה לידי המבקשת. כן נכתבו מפי המבקשת הדברים הבאים: "אני בשכירות עם חוזה חדש מיום 1.1.12 ועד סוף השנה".

ברי כי בנסיבות האמורות, בהן ידעה המבקשת למן יום 14.3.11, על הליך הפינוי הקבוע ליום 18.5.11, היה בידיה זמן די והותר בכדי למצוא לעצמה מקום מגורים חלופי. אין למבקשת אלא להלין על עצמה על כך שישבה בחיבוק ידיים ובחרה להמתין ולהגיש בקשתה בפני הרשמת אך ביום 2.5.11.

זאת ועוד, לא מצאתי כל ממש בטענות שהעלתה המבקשת במסגרת בקשתה. המדובר ממילא בטענות שהינן רלבנטיות (אם בכלל), למערכת היחסים שבין המבקשת לחייבים עימם התקשרה בהסכם השכירות ואין לאלה כל השלכה על זכויותיו של הנושה המובטח מכח שטר המשכנתא.

כפי שמפנה נכונה כונס הנכסים במסגרת תגובתו, הרי שבעניינו הסכם תנאי המשכון קובע במפורש בסעיף 6(ד) , בין היתר, את התחייבותם של החייבים להשתמש בנכס אך ורק למטרת מגורים ולא להשכירו אלא בהסכמה מפורשת של הבנק בכתב ומראש.

ברי כי אין בזכויות המבקשת על פי הסכם שכירות כדי לגבור על זכויותיו של הנושה המבוטח ע פי שטר המשכון. אסתפק בנקודה זו בהפניה לאסמכתאות שצוינו על ידי כונס הנכסים במסגרת סעיף 23-24 לתגובתו.

אשר על כן ובהתאם לכל האמור לעיל, דינה של הבקשה למתן רשות ערעור, כמו גם הבקשה לעיכוב הליכי הפינוי הקבוע להיום 1.5.11 – להידחות.

משהודעתי לב"כ המבקשת, שהמתין באולם למתן ההחלטה, כי הבקשה תדחה, ביקשני לעכב הביצוע על מנת לפנות לבית המשפט המחוזי. לא מצאתי להיעתר לבקשתו, יחד עם זאת, מאחר והשופט התורן עיכב ביצוע עד לשעה 11:00, יישאר העיכוב בעינו עד לשעה זו, על מנת שתוכל המבקשת לפנות לבית המשפט המחוזי.

החלטה זו ניתנה היום (18.5.11) בשעה 9:50.

המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ד אייר תשע"א, 18 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: