סיטרון נ' מדינת ישראל - פסקדין

החלטה

בפני בקשה לביטול צו פסילה מנהלית שהושת על המבקש ביום 11.12.13 על ידי קצין משטרה, על פיו נפסל המבקש מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 60 יום.

מעיון בתיק החקירה עולה כי המבקש נהג ברכבו בצומת הרחובות רמז והנוטע, בעיר נתניה. מדובר בצומתT ובכביש חד סטרי. המבקש פגע בהולך רגל כבן 71, כאשר לצורך הדיון בתיק זה הוסכם על ידי הצדדים, כי חצה את הכביש במעבר החצייה.

הולך הרגל נפגע פגיעה מוחית קשה, הובהל לבית החולים ומאושפז במחלקה הנוירוכירורגית לטיפול נמרץ.

ב"כ המשיבה ציין כי מטעם זה טרם נחקר הולך הרגל ואף בוחן התנועה טרם השלים את חוות דעתו בתיק.

ב"כ המבקש טוענת כי מאחר וטרם הושלמה החקירה אין כל מסקנה מאת המשיבה, באם התאונה היתה בלתי נמנעת שכן אז לא יוגש כתב אישום כנגד המבקש. לשיטתה, אין המדובר ברשלנות מוחלטת של המבקש, אף שהתאונה התרחשה במעבר החצייה. הסנגורית הפנתה לעפ"ת (נצרת) 28434-05-10 איתי ברזל נ' מדינת ישראל, שם מצא בית המשפט כי קביעה לפיה כל מקרה של פגיעה בהולך רגל במעבר חציה מהווה רשלנות של הנהג הפוגע, הינה קביעה שגויה.

ממשיכה הסנגורית וטוענת כי המבקש אינו מסוכן בנהיגתו שכן הוא מחזיק ברישיון נהיגה משנת 1978 ולחובתו 2 הרשעות קודמות בלבד. הוא זקוק לרישיון נהיגתו כאשר הוא מתגורר בנתניה, עובד באזור חיפה ומטפל בשני הוריו הקשישים והנכים.

מוסיפה הסנגורית, כי אין לדעת מאיזה כיוון חצה הולך הרגל את הכביש והודעתו של המבקש במשטרה מבולבלת, הוא היה נתון בלחץ והעלה השערות שונות.

ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה. ציין כי בוחן התנועה הגיע למקום התאונה, גבה הודעתו של המבקש, שרטט סקיצה וטרם השלים עבודתו. הבוחן הגיע לבית החולים לגבות הודעתו של הולך הרגל אך זה היה במצב "מעורפל" ולא הגיב. לעניין הרשלנות, טוען ב"כ המשיבה כי מדובר ברף רשלנות גבוה שכן הולך הרגל הספיק לחצות 6.5 מ' מהכביש והתאונה ארעה על מעבר החצייה. לשיטתו, המבקש התרכז בפנייה שמאלה אותה היה צריך לבצע לאחר מכן ולא שם ליבו להולך הרגל, במעבר החצייה.

לעניין המסוכנות טוען ב"כ המשיבה, כי היא אינה נמדדת אך ורק מעברו של המבקש אלא המשקל העיקרי הוא לאירוע עצמו ולתוצאותיו.

על בית המשפט בבואו לשקול אם לקיים את צו הפסילה המנהלית של קצין המשטרה, לבדוק קיומן של ראיות לכאורה ואם כן עליו לשאול את עצמו אם בהתחשב בנסיבות בעבירה ועברו התעבורתי של הנהג הוא עלול להוות סכנה לציבור.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים טיבו של הדיון המקדמי והשיקולים שעל בית המשפט לבחון בשלב זה הריני קובעת כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס האישום כנגד המבקש.

מדובר בתאונה קשה בה נפגע הולך רגל בן כ- 71 שנה כאשר חצה את הכביש במעבר חצייה. על פי הסקיצה שערך בוחן התנועה בשטח, על פי הרכבים והודעתו של המבקש בעצמו, התאונה ארעה במעבר החצייה כאשר הולך הרגל הספיק לחצות 6.5 מ' ממנו.

המבקש בעצמו, בהודעתו במשטרה טוען כי הולך הרגל חצה את הכביש מצד ימין לכיוון נסיעתו, לשמאל (שורה 32 להודעה). אף בשימוע בפני קצין המשטרה טוען המבקש כי הפגיעה בהולך הרגל היתה באמצעות החלק הקדמי של הרכב "באמצע באזור לוחית הרישוי ממש מולי". המבקש מאשר כי לא היתה לו בעיה בשדה הראייה אשר מנעה ממנו להבחין בהולך הרגל.

לא נעלמו מעיני דברי המבקש, בהמשך הודעתו במשטרה, כי הוא חושב שהולך הרגל חצה את הכביש שלא במעבר החצייה ובאלכסון. אך, לשלב דיוני זה, מספיקות הראיות הקיימות.

עיינתי בפסק הדין אותו הציגה הסנגורית, עפ"ת 28434-05-13 ברזל נ' מדינת ישראל. אף בהתאם לפסק דין זה, באפשרות המשיבה להוכיח בהמשך הדרך, כל אחד מיסודות עבירת הרשלנות. על כן, הן טענות המבקש והן הקביעות בפסק הדין בוודאי יידונו המסגרת ההליך העיקרי.

עולה כי מדובר ברף רשלנות גבוה כאשר התאונה ארעה במעבר החציה, הולך הרגל הספיק לחצות חלק ניכר ממנו והמבקש פגע עם חזית רכבו (באזור לוחית הרישוי- כך לדברי המבקש בעצמו) בהולך הרגל שנפצע קשה מאוד.

לא נעלם מעיני עברו התעבורתי של המבקש כאשר הוא מחזיקה ברישיון נהיגה משנת 1978 ולו 2 הרשעות בלבד. ואולם, הרשלנות הגבוהה במקרה זה גוברת על המשקל שיש ליתן לעברו התעברותי.

ראה לעניין זה דברי כב' השופטת הבכירה נגה אהד בע"ח 49876-10-13 בר אדון נ' מדינת ישראל:

"אך יחד עם זאת משקל נהיגתה בפועל באירוע גובר בעשרות מונים על המשקל שיש לעברה התעבורתי".