סיווג מכס נכון של ממירי רעש ומגברי תדרים המיובאים לישראל

מבוא

1.         מהו סיווג המכס הנכון של ממירי רעש ומגברי תדרים המיובאים לישראל על ידי התובעות- זוהי השאלה המתעוררת בתביעה הנוכחית.

2.         התובעות הן חברות העוסקות ביבוא ובשיווק של ציוד לקליטת שידורי טלוויזיה באמצעות לווין. בין שאר הטובין, התובעות מייבאות לישראל מכשירי LNB(Low Noise Block Down Convertor), ומגברי תדרים.

            מכשיר LNBהוא ממיר רעש, לאמור, מכשיר חשמלי המורכב על גבי אנטנת צלחת לווינית, ומטרתו לחזק את אותות הלווין הנקלטים באנטנה, ולהמיר אותם מתדר גבוה מאוד, לתדר נמוך יותר, בתחום התדרים 950- 2300 מגה הרץ ( מכשיר LNB יכונה להלן: "ממיר").

            מגבר התדרים הנו מכשיר חשמלי המשמש להגברת התדרים של שידורי לווין, לאחר שנקלטו באמצעות אנטנה לווינית והומרו על ידי ממיר רעש מסוג LNB. הצורך בשימוש במגבר נוצר כאשר מספר משתמשים מתחברים לאותה אנטנה (למשל, דיירים בבית משותף), או כאשר משתמש אחד מעונין במספר נקודות יציאה ( מגבר התדרים יכונה להלן: "מגבר").

3.         בין השנים 1997- 2002 ייבאו התובעות לישראל ממירים, אשר סווגו על ידי בית המכס נתב"ג לפי פרט 8959-85.43 לתעריף המכס. על פי סיווג זה, שילמו התובעות מכס בשיעור של 12%.

בחודש נובמבר 2002 קיבלו  התובעות ייעוץ משפטי ולפיו הסיווג הנכון של הממירים הינו לפי פרט 8956-85.43 לתעריף המכס, המתייחס למכשירים חשמליים בעלי פונקציה עצמאית המיועדים למכשירי טלויזיה. על פי סיווג זה, קיים פטור מתשלום מכס. התובעות טוענות כי כך נודע להן ששילמו תשלומי יתר לרשות המיסים בין השנים 1997- 2002, בסכום כולל של 1,018,993 ש"ח, והן דורשות את השבתו.

4.         מאז שנת 1999 מייבאת התובעת 1 לישראל מגברים. התובעת 1 סיווגה את המגברים לפי פרט מכס 8956-85.43, קרי, כמכשיר חשמלי בעל פונקציה עצמאית המיועדת לטלויזיה. בחודש יוני 2002 הוציא בית המכס נתב"ג שתי הודעות חיוב לתובעת 1, בסך כולל של 65,240 ש"ח, בגין תשלומי חסר של מכס. בית המכס טען כי הסיווג הנכון של המגברים הוא לפי פרט המכס 8959-85.43, בהיותם מכשירים חשמליים בעל פונקציה עצמאית מסוג "אחרים".

5.         התובעות פנו בדרישה לרשות המיסים, היא הנתבעת, על מנת שיוחזרו להן תשלומי היתר ששילמו לטענתן בגין הממירים, וכן דרשו את ביטול הודעות החיוב בגין המגברים. משסורבו דרישות אלה, הוגשה התביעה שבפניי.

6.         גדר המחלוקת הוא כיצד יש לסווג את הממירים והמגברים- האם לפי פרט 8956-85.43לתעריף המכס, כטענתן של התובעות, או שמא לפי פרט 8959-85.43 לתעריף המכס, כטענתה של רשות המיסים.

            אם תתקבל טענתן של התובעות, אזיי מתבקשת מסקנה כפולה: ראשית, כי בגין הממירים שילמו התובעות תשלום יתר, כהגדרתו בס' 1 לחוק מסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), התשכ"ח- 1968 ( להלן: "החוק"); שנית, כי אין יסוד להודעת החיוב שנשלחה לתובעת 1 בגין המגברים, וכי יש לבטלה.

            גם אם תתקבל טענתן של התובעות וייקבע כי הן שילמו תשלום יתר בגין הממירים, אין בכך כדי להקנות להן מניה וביה זכות להשבת מה ששולם ביתר. כדי לזכות בהשבה, עליהן להוכיח כי תשלום היתר לא נכלל במחיר ששילם מי שקנה מהן את הממירים, לאמור, שלא "גלגלו" אל כתפי הלקוחות את המכס ששילמו עבור הממירים. תנאי זה להשבת תשלום היתר מעוגן בס' 6 (2) לחוק, הקובע:

            " יתר יוחזר למי ששילמו, אם הוא ביקש את ההחזר תוך התקופה הקובעת, ולגבי יתר כמשמעותו בפסקה (1) להגדרת "יתר", למעט לענין מס בולים - גם בתנאי שהוכיח להנחת דעתו של המנהל אחת מאלה:

(1) שהוא לא מכר את הטובין;

(2) שהוא מכר את הטובין אולם היתר לא נכלל במחיר שהקונה שילם."

            אם תתקבל עמדתה של רשות המיסים בענין הסיווג הנכון של הממירים והמגברים, אזיי יהיה מקום לדחות על הסף את התביעה להשבת המס ששולם בגין הממירים, באשר אין המדובר בתשלום יתר. יחד עם זאת, אין פירושו של דבר שהתובעת 1 חייבת בכל מקרה לשלם את המס שהחסירה בגין המגברים. אם תוכיח קיומן של נסיבות מסוימות, המפורטות בס' 3 לחוק, היא תהא פטורה מתשלום החסר. וכך קובע ס' 3 לחוק:

" על אף האמור בסעיף 2, לא יהא הנישום חייב בתשלום חסר אם הוכח להנחת דעתו של המנהל כי נתקיימו כל אלה:

 (1) החסר לא נבע מחמת ידיעה בלתי נכונה שמסר הנישום או מחמת שלא מסר ידיעה שהיה חייב למסרה;

 (2) הנישום לא ידע, ובנסיבות הענין לא היה צריך לדעת, על קיומו של החסר;