סיוה נ' דז'נשבילי ואח' - פסקדין

פסק דין

לפניי תביעה בגין נזקי רכוש לרכב התובע בעקבות תאונת דרכים אשר אירעה ביום 22.12.2011 בתל-אביב.

ברכב התובע נהג מר וסילי בריקוב. הנתבע 1 נהג ברכבו. לא היו נוסעים בכלי הרכב ולא הובאו לדיון עדים.

הנהגים נסעו בכביש בעל שלושה נתיבים. הנתיב הימני והנתיב האמצעי מאפשרים נסיעה בכיוון ישר בלבד. הנתיב השמאלי מאפשר נסיעה שמאלה בלבד. מר בריקוב נסע בנתיב השמאלי. הנתבע 1 נסע בנתיב האמצעי. במקום היה עומס תנועה, כאשר בשלב מסוים אירע מפגש בין כלי הרכבים.

לטענת מר בריקוב, הנתבע 1 התפרץ לנתיב נסיעתו ופגע ברכב התובע; לטענת הנתבע 1, מר בריקוב סטה בפתאומיות לכיוון נסיעתו וכתוצאה מכך אירעה התאונה.

גרסאות הצדדים סותרות. בסופו של יום, לאחר בחינת טענות הצדדים, שמיעת עדויות הנהגים ובחינת הראיות (לרבות התמונות שהוצגו), מצאתי מקום להעדיף את גרסת מר בריקוב באשר לנסיבות קרות התאונה על פני גרסת הנתבע 1; להלן הנימוקים אשר הביאו אותי לכדי מסקנה כאמור:

עדותו של מר בריקוב הייתה עקבית, בהירה, סבירה ומשכנעת יותר מעדותו של הנתבע 1;

עדותו של מר בריקוב עולה בקנה אחד עם חומר הראיות;

שני הצדדים תמכו את עמדותיהם בטפסי דיווח שמסרו הנהגים לחברות הביטוח; הודעת התובע לחברת הביטוח נמסרה ביום 25.12.2011, בסמוך למועד התאונה; הודעת הנתבע 1 לחברת הביטוח נמסרה ביום 8.2.2012, זמן רב לאחר מועד התאונה; בטופס ההודעה שמסר מר בריקוב מצוין שהוא נסע בנתיב הימני. עם זאת, ברי שמדובר בטעות (ר' ההתייחסות בסעיף 6 לכתב התביעה; הנתבע 1 אינו חולק על העובדה שמר בריקוב נסע בנתיב השמאלי) ואין בטעות כאמור כדי להיזקף לחובת התובע;

גרסתו של מר בריקוב עולה בקנה אחד עם התמונות שצולמו בסמוך לרגע התאונה. מר בריקוב העיד שהמיקום בו נמצא רכב הנתבע 1 הוא במיקום קרוב למיקום התאונה, לאחר הזזת הרכב, אולם ניתן בכל זאת להתרשם שהתאונה התרחשה בנתיב השמאלי (ר' זוויות שני כלי הרכב) ולא בנתיב האמצעי. מיקום הרכבים מהווה ראיה ממשית התומכת בגרסת מר בריקוב, במיוחד כאשר מביאים בחשבון את הגרסה שנמסרה על ידו – גרסה שאני מקבל אותה כמהימנה – לפיה מהצילום (ת/1) ניתן לראות את רכב התובע במקום התאונה, טרם שהרכב הוזז מהמקום (מר בריקוב הסביר שהוא סטה שמאלה, אל עבר המדרכה, כאשר הבחין ברכב הנתבע 1 סוטה לעבר הרכב בו הוא נהג);

בטופס ההודעה לחברת הביטוח מציין הנתבע 1 שלרכבו "לא נגרם נזק". על גרסה זו חזר הנתבע 1 בעדותו; איני מקבל את הטענה. מהתמונות שהוצגו ניתן להיווכח בנזק לרכב הנתבע 1 (איני מקבל כלל את הטענה לפיה מדובר ב"לכלוך" שירד לאחר שטיפת הרכב). לנוכח הנזק שנגרם לרכב התובע, לא סביר שלרכב הנתבע 1 לא נגרם כל נזק, אף לא שריטה.

שיעור הנזק: בהמשך להחלטה שניתנה על ידי בדיון מיום 27.5.2013, משלא הועלתה דרישה לחקירת השמאי מטעם התובע, שיעור הנזק הנתבע לא נסתר. אשר לגובה שכר טרחת השמאי (סך של 850 ₪), לא מדובר בתשלום בשיעור בלתי סביר לחלוטין, על כן לא ראיתי מקום להפחית ממנו.

על כן, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע בתוך 30 יום מהיום סכומים כדלקמן: סך של 9,550 ₪, בצירוף אגרת בית משפט ע"ס 95 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל ובצירוף הוצאות משפט ע"ס 850 ₪ (במסגרת קביעת שיעור ההוצאות, הבאתי בחשבון את העובדה שהתובע נשא בהוצאות העד מטעמו, מר בריקוב, בשיעור של 250 ₪).

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי – בתוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים.

ניתן היום, כ"א אב תשע"ג, 28 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: