סידי נ' עיריית י-ם - פסקדין

פסק דין

1.הצדדים חלוקים בשאלה האם עיריית ירושלים נושאת באחריות לנזק גוף שנגרם לתובעת, ילידת 31.1.85, לאחר שמבנה ישן, ברחוב חכמי לובלין, קרס עת שיחקה בו כילדה בת 5, ביום 28.8.90. העירייה מצידה שלחה הודעות צד ג' להורי התובעת, לסבתה ולאחד מהשכנים המתגוררים בסמוך. בהמשך ההליך עלה כי היא שוקלת לבקש לשלוח הודעות צד ג' לצדדים נוספים וזאת מחמת טענתה כי אין היא נושאת באחריות לא למחסן ולא לחצר הסמוכה אליו. בהודעה מיום 21.12.08 הוסיפה העירייה וטענה כי לא הייתה הבעלים של המחסן וכן לא של שטח הסמוך אליו המהווה למעשה חצר בבעלות משותפת - אשר בו החזיקו דיירים סמוכים.

כדי לחסוך את הצורך לערב גופים נוספים כצדדים שלישיים, הגיעו הצדדים להסכמה כי ראשית תידון השאלה האם יש מקום להטיל אחריות על העירייה ורק אם יתקבל מענה חיובי לשאלה זו - תינתן לעירייה, לאחר מכן, אפשרות לשלוח הודעות צד ג', אף אם הדבר יחייב לשוב ולשמוע מי מהעדים (ר' פרוטוקול מיום 28.1.09).

עקרי העובדות והטענות שבתביעה:

2.בכתב התביעה נטען כי התובעת, נפגעה באותו אירוע, עת שיחקה ברחוב חכמי לובלין, סמטה ללא מוצא, הגובלת בבית סבתה ואשר שימשה בפועל למשחק של ילדים בשכונה. נטען כי במקום היה מבנה בלוקים נטוש אשר ממנו בלט מוט ברזל ועת אחזה התובעת במוט, קרס עליה המבנה. התובעת הובהלה לבית חולים שערי צדק שם נותרה באשפוז עד ליום 10.9.90. במהלך אשפוזה עברה ניתוח בטן דחוף נוכח שורת פגיעות וקרעים באבריה הפנימיים. בנוסף התגלו בעליות אורולוגיות ונמצאו שברים רבים בחוליות ועקב פגיעות רב מערכתיות אלה היא הועברה לאשפוז בביה"ח הדסה עין כרם שם נותרה באשפוז עד 18.9.90 ועברה בין היתר ניתוח בגבה. התובעת הועברה לאחר מכן גם לבי"ח אלין לצורך שיקומה.

3.נטען בתביעה כי כתוצאה מפגיעתה השתנו חיי התובעת אשר נאלצה להתמודד עם כאבים ומגבלות הן נוירולוגיות והן אורולוגיות אשר פגעו קשות בניהול חייה התקין.

מהנ"ל אף נותרו צלקות על גופה. התביעה נתמכה בחוות דעתו של ד"ר גיל רביב באשר לפגיעה בשלפוחית השתן והכליה ובהמשך גם בחוות דעתו של ד"ר פולק באשר לצליעה.

4.לטענת התביעה יש להשית על הנתבעת אחריות לנזקי התובעת וזאת לנוכח רשלנותה. נטען כי הנתבעת לא איתרה המפגע שברחוב, לא נקטה הליכים להסרתו, לא הכריזה על המבנה כמסוכן, נמנעה מבדיקת אי רישוי המבנה והיותו מסכן את עוברי הדרך ברחוב ולא נתנה דעתה לכך שהסמטה משמשת למשחק של ילדים וכי על רקע זה - סכנת המבנה מרובה. עוד נטען כי המבנה במצבו היה דבר מסוכן וכי לפיכך על הנתבעת, בהיותה בעליו או המחזיק בו, הראיה כי לא הייתה לגביו התרשלות שעליה לחוב בה. נטען כי לנתבעת הייתה שליטה מלאה על המבנה והאירוע מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת לא נקטה זהירות סבירה. נטען עוד להפרת חובה חקוקה אף שלא צוינה החובה שהופרה.

הראיות שהונחו בפני:

5.התביעה מטעמיה הסתפקה בעדות אב התובעת, אשר כפי שיובהר להלן לא יכל להשיב על חלק מהשאלות ואשר היה ניכר כי אינו מעורה בכל העובדות הנדרשות. מעבר לעדות זו נחקר בקצרה על ידי במסגרת קדם משפט, גם אחד השכנים שצורף כאמור כצד ג' והתייצב לדיון, טרם התקבלה ההסכמה שפורטה לעיל. מי מהצדדים לא ביקש לזמן שוב את אותו שכן לאחר מכן לעדות. כן לא זומן לעדות גם מי מיתר השכנים המתגוררים או שהתגוררו בעת האירוע בסמוך. להלן אסקור בקצרה העולה מדברי שני העדים שנשמעו.

עדות השכן - מר משה ללה זאר:

6. השכן משה ללה אזר הגיש ביום 8.7.08 בקשה לדחות ההודעה שנשלחה כנגדו על הסף (ר' בש"א 9672/08). בבקשתו ציין כי במועד התאונה הנטענת היה דייר חדש בשכונה. הוא עבר למבנה שהיה לפני כן של אביו, ברם לאביו היה מחסן משלו ואין לו כל קשר למבנה שקרס והוא אף לא ידע כלל על התאונה עת ארעה. הנ"ל הדגיש כי המבנה לא היה סמוך לביתו, הוא לא עשה בו כל שימוש, לא אחסן בו דברים ולא ידוע לו למי היה שייך המבנה.

7.בקדם המשפט ביום 4.9.08, העיד כי נכנס לגור במקום רק בשנת 1990 ולא שמע על התאונה עד לפני כשנה עובר לעדותו, עת התקשרו אליו עם שאלות. למשפחת העד היה מחסן משלה אך זה היה מהצד השני של אותו כביש. תמונת מחסן השכן, הוצגה וסומנה צ"ג 1א'. לדבריו נהרס המחסן שלו על ידי העירייה אשר בתמורה בנתה לו מחסן ע"ג מרפסת הצמודה לדירתו.

המחסן נשוא התביעה - היה במיקום אחר בין דלת וחלון, אותם ניתן לראות בתמונה שסומנה נ/1.

העד הבהיר כי הדלת היא דלת דירת סבת התובעת והחלונות האטומים שרואים באותה תמונה, הם של הקדש כלשהו. באשר לחלק הבניין של אותו הקדש, הוסיף כי מדובר במבנה אליו היו נכנסים נרקומנים, אשר הוא אטם פעם חלונותיו, ללא הועיל ואין הוא יודע מי שב ואטם אותם לאחר שנפתחו.

8.עת נשאל העד האם נכון שבאותו מחסן שקרס היו עצי הסקה של סבתה של התובעת השיב "אני חושב שכן, אני לא בטוח" (ר' עמ' 3 ש' 12).

מדברי העד עלה עוד כי מהצד השני של הרחוב היו שני מחסנים צמודים שלו ושל אישה מבוגרת ששמה הפרטי שרה ובצד דירת משפחת התובעת הייתה גם דירה נוספת של משפחת לוי, ואשר לדבריו יכול להיות שהם בני דודים של משפחת הסבתא של התובעת.

עדות אב התובעת:

9.מטעם אב התובעת הוגש תצהיר ולאחר מכן הוא נחקר בשני מועדים שונים. כפי שיובהר להלן אף ניתנה, בין שני מועדי החקירות, אפשרות להשלים החסר באותה עדות.

בתצהיר האב נאמר כי חמותו, גב' רחל זלייט, מתגוררת בבית שברח' דוד פרידמן 5, זה קרוב לשלושים שנה וזאת עוד מאז נישא לבתה, אם התובעת. הכניסה הראשית לבית הייתה מרח' דוד פרידמן והיציאה האחורית הייתה לרח' חכמי לובלין. אותו רחוב, תוחזק מאז שהוא זוכר את המקום, ע"י עיריית ירושלים הן לעניין ניקיון והן לעניין פסולת ואשפה וזאת כבשגרה.