סיגל נעים נ' גלס מיכאל ואח'

פסק דין

בפני תביעה כספית לתשלום פיצויים בעילה שהוגדרה על ידי התובעים בכתב התביעה כהפרת התחייבות, מצגי שווא ושימוש בזכות שלא בתום לב וזאת בזיקה להפרה של מצג שווא שערכו כנטען הנתבעים כלפי התובעים באשר להסכמתם של הראשונים להרחבת דירה שרכשו התובעים.

עיקר טענות התובעים

1.התובעים היו עד סמוך להגשת התביעה, הבעלים של דירת קרקע בשטח של כ-100 מ"ר הנמצאת בבנין הרשום כבית משותף בשכונת הדר יוסף (להלן בהתאמה: "הדירה" או "הבנין").

הדירה האמורה מהווה יחידה אחת מתוך 4 יחידות המהוות את הבית המשותף.

2.התובעים גילו עניין ברכישת דירה בבנין הנ"ל. מסקירת הדירה הסתבר להם כי זו קטנה לצרכיהם וכי לדידם, ללא אפשרות להרחיבה, לא היו שוקלים לרכוש את הדירה.

3.במהלך בדיקותיהם, התוודעו התובעים לתב"ע המאפשרת את הרחבת הדירה לתוך חלק משטח הגינה ששימש את הנתבעים ומשכך, פנו לנתבעים וביקשו לברר את עמדתם באשר להרחבה האמורה והאחרונים השיבו להם כי אינם מתנגדים להרחבה ואין בדעתם להערים קשיים (להלן: "מצג ההתחייבות").

4.בהסתמך על מצג ההתחייבות האמור, התקשרו התובעים ביום 7.3.05 עם בעלת הדירה תמר פריימן (להלן: "פריימן") בהסכם לרכישת הדירה.

5.לגירסת התובעים רק לאחר שרכשו את הדירה, התנערו הנתבעים ממצג ההתחייבות והביעו התנגדות לביצוע הרחבת הדירה.

6.התובעים טוענים כי פנו גם לה"ה יוסיפוביץ ורוטברט, הדיירים הנוספים של הדירות בבנין (להלן יחדיו: "הדיירים הנוספים") וביקשו הסכמתם לביצוע ההרחבה וכי הדיירים הנוספים התנו את מתן הסכמתם, בקבלת הסכמה מוקדמת של הנתבעים.

7.להלן נטען כי התובעים חזרו וניסו לשכנע את הנתבעים ליתן הסכמתם, ערכו והציגו בפניהם תוכניות הנדסיות לביצוע ההרחבה והסכימו לכל הגחמות והדרישות שהעלו הנתבעים אך האחרונים עמדו בהתנגדותם לביצוע ההרחבה וסירבו לכל ניסיון פשרה.

8.בנסיבות אלו, נאלצו התובעים למכור את הדירה לצד שלישי (להלן: "תורן") וכי כתוצאה מכך, ירדו לטמיון עלויות הרכישה ובכללם מס רכישה, דמי תיווך ודמי שכירות של נכס אחר בו התגוררו.

9.התובעים עתרו לחיוב הנתבעים בסכומי הנזק שנגרם להם ובכלל זה התוספת הכספית בסכום של 177,600 ₪ שייאלצו לשלם בעבור דירה חלופית בשל ההתייקרות שחלה במחירי הדירות באזור (להלן: "העלות הנוספת") וכן פיצויים בסך 50,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם (להלן: "פיצוי בלתי ממוני").

הנתבעים העמידו את תביעתם על סך 324,747 ₪.

עיקר טענות הנתבעים

1.הנתבעים הכחישו בכתב ההגנה שהגישו את מרבית טענות התובעים וכפרו בזכותם לגבות מהם פיצוי כלשהוא.

2.הנתבעים טענו כי קודם לרכישת הדירה לא גיבשו התובעים תוכנית הרחבה ספציפית וכי הנתבעים שגילו פתיחות כלפי התובעים ביקשו להגיע לפתרון מוסכם של ביצוע הרחבה בדירה.

3.להלן טענו הנתבעים כי לפני כ-50 שנה חולקה החזקה בחצר הבנין בהסכמה בין כל 4 הדיירים וכי כל אחד מהם ובכללם הנתבעים, טיפחו את חלקתם באופן שהפנה לחצר פרטית שלהם (להלן: "חצר הנתבעים"). הנתבעים טוענים כי בפועל נכרת הסכם שיתוף בין הדיירים בבנין.

4.הנתבעים הכחישו את טענת התובעים לפיה נתנו הסכמתם להרחבת הדירה וטענו כי במהלך פגישותיהם עם התובעים קודם לרכישת הדירה, גילו התובעים כוונה לשפץ את הדירה (להבדיל מהרחבתה) וכי התוודעו לכוונתם ורצונם של התובעים לבצע הרחבה רק לאחר שהתובעים רכשו את הדירה.

5.משעה שהסתבר לנתבעים כי בכוונת התובעים לבצע הרחבה בדירה ולהציג תוכנית הרחבה שנערכה על ידי האדריכל מטעמם, פנו הנתבעים למהנדס מטעמם (להלן: "בובליל") וביקשו כי יצטרף לפגישה עם התובעים.