סיג תעשיות בע"מ נ' ג.ס. סטיל בילדנג הגליל בע"מ ואח' - פסקדין

החלטה

התובעת עותרת להעברת התיק לבימ"ש השלום בתל אביב, בהתאם לסעיף 22 לחוזה העומד בבסיס התביעה, ולפיו – "הצדדים מסכימים בזה שמקום השיפוט בכל הקשור לחוזה יהיה אך ורק בבית המשפט בתל אביב-יפו, ולבית משפט זה תהא הסמכות הבלעדית".

עסקינן בתובענה בסכום קצוב, שהוגשה בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב. הנתבעים הגישו את התנגדותם לביצוע התובענה בלשכת ההוצאה לפועל בעכו, תוך שהם טוענים, כי בימ"ש השלום בעכו הוא המוסמך לדון בתובענה, לאור מקום עסקיהם ומגוריהם, בכפר יאסיף.

הנתבעים מעלים מספר טענות בתגובה לבקשה להעברת התיק לבימ"ש השלום בתל-אביב:

א. הבקשה להעברת התיק התבססה על סעיף 49(א) לחוק בתי המשפט, ואילו סעיף זה עוסק בסמכותו של נשיא בתי משפט השלום להעביר תיק מבימ"ש אחד במחוז לאחר – באותו מחוז;

ב. הנתבע מס' 2 כלל אינו חתום על החוזה, ולכן תניית השיפוט אינה יכולה לחול כלפיו;

ג. תניית השיפוט עליה נסמכת התובעת מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי יש להיעתר לבקשה, ולהעביר את התיק למחוז תל אביב, כבקשת התובעת. להלן יובאו טעמיי.

הסמכות להעברת תיק לבימ"ש אחר

בבקשה אמנם הסתמכה התובעת על סעיף 49(א) הנ"ל, אלא שנראה כי מדובר בטעות. הסעיף הרלבנטי הוא סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הקובע: "מצא בית משפט שאין הוא יכול לדון בענין שלפניו מחמת שאינו בסמכותו המקומית או העניינית, והוא בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר, רשאי הוא להעבירו לבית המשפט או לבית הדין האחר, והלה ידון בו כאילו הובא לפניו מלכתחילה, ורשאי הו לדון בו מן השלב שאליו הגיע בית המשפט הקודם".

מכאן, אם יימצא שבימ"ש השלום בעכו אינו מוסמך לדון בתובענה זו, בשל הסכם שיפוט, הקובע מקום שיפוט ייחודי (בהתאם לתקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), הרי שלבימ"ש זה הסמכות להורות על העברת התיק כמבוקש.

כוחה של תניית השיפוט כלפי שני הנתבעים

התביעה הוגשה נגד הנתבעת מס' 1 כמי שחתומה על ההסכם עם התובעת, ונגד הנתבע מס' 2 כמי שערב להתחייבויות הנתבעת מס' 1, על פי חתימת ערבות, שנמצאת בגוף ההסכם שצורף לכתב התביעה.

בנקודה זו, דומה כי קיים בלבול כל שהוא במסגרת כתב התביעה:

הנתבע מס' 2, כפי שהוגדר בכתב התביעה, הוא – קריב סקס-סאקר, ת.ז. 035951706.

הנתבע מס' 2, כפי שהוגדר בהתנגדות, הוא ג'ואד סקס, נושא ת.ז. כנ"ל. להתנגדות צורף תצהירו של ג'ואד סקס, בו נטען, בין היתר, כי הוא אמנם בעל מניות ומנהלה של הנתבעת מס' 1, אך הוא אינו חתום על ההסכם כערב, הוא לא נתבקש לחתום עליו והוא לא ייפה כוחו של מאן דהוא לחתום בשמו כערב. להתנגדות צורף גם תצהירו של כריים סכס, עובד הנתבעת, המצהיר, כי הוא חתם על ההסכם בשם החברה.

נראה כי זהות החותם כערב היא שאלה שתתברר בהמשך ההליך. על כל פנים, שאלות הנוגעות לסמכות ביהמ"ש לדון בתובענה נבחנות על פי כתב התביעה בלבד. על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבעת 1 חתומה על ההסכם, והנתבע 2 חתום עליו כערב. ככל שקיימת תניית שיפוט ייחודי תקפה, הרי שיש להחילה ביחס לשני הנתבעים.

האם מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד?

בין הצדדים קיימת מחלוקת גם בשאלה, אם מדובר בחוזה אחיד. לטענת התובעת, הרי שמדובר בחוזה מיוחד, ש"נתפר" על פי הזמנתה של הנתבעת מס' 1. מבלי להכריע בשאלה זו, הרי שמצאתי, כי אף אם מדובר בחוזה אחיד, הרי שאין מדובר בתנאי מקפח, אשר יש הצדקה לבטלו, בשים לב למכלול הנסיבות.

סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים"), קובע, כי "תנאי המתנה על הוראת דין בדבר מקום שיפוט או המקנה לספק זכות בלעדית לבחירת מקום השיפוט או הבוררות שבהם יתברר סכסוך" – חזקה שהוא מקפח. לכאורה נראה, כי הכוונה היא לאותם מקרים שבהם ההסכם קובע מקום שיפוט ייחודי שונה ממקום השיפוט שהיה נקבע ביחס לסכסוך מסוים, על פי התקנות. במקרה הנוכחי, הדין הכללי, כפי שהוא מתבטא בתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מקים סמכות מקומית הן לבתי משפט השלום במחוז חיפה, לאור מקום מגוריהם/עסקיהם של הנתבעים, והן לבתי משפט השלום במחוז תל אביב, לאור חלופה 3 – "המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות", שכן אין מחלוקת בין הצדדים, כי העבודה שהזמינה הנתבעת 1 מהתובעת היא השכרת פיגום תלוי לבניין בו ביצעה הנתבעת עבודות אלומיניום, ברחוב פנקס 54 בתל אביב.