סיבוני נ' לוי ואח' - פסקדין

פסק דין

יסודה של התביעה שבפני בתאונת דרכים שארעה ביום 28.7.08 בצומת הרחובות הרואה בן גוריון ברמת גן, בה היו מעורבים אופנוע שבבעלות התובע והנהוג על ידו, עם פרטית מסוג פולקסווגן הנהוגה בידי הנתבע 1.

לטענת התובע הוא נהג במועד הרלוונטי באופנוע לכיוון ביתו, כשמאחור יושבת אחותו, במורד רחוב הרואה מכיוון מערב למזרח והתקרב לצומת עם רחוב בן גוריון. אותה עת נסע הנתבע בפרטית ברחוב הרואה בכיוון הנסיעה הנגדי, ממזרח למערב.

לגרסת התביעה, עת התקרב התובע לצומת, דלק בכיוון נסיעתו, רמזור ירוק, לפיכך המשיך בנסיעה שוטפת ונכנס לצומת, כאשר לפתע פנה הנתבע 1 שמאלה בניגוד לאור האדום ברמזור כיוון נסיעתו, חסם דרכו של האופנוע והתנגש בו.

כתוצאה מהתאונה ניזוק האופנוע.

גרסת ההגנה הייתה כי הנתבע 1 עצר את הפרטית בהוראת הרמזור האדום, ומשזה התחלף לירוק החל פונה שמאלה כשהגיח האופנוע מן הכיוון הנגדי , נכנס לצומת בניגוד לאור האדום כיוון נסיעתו והתנגש בו.

בפני העידו מטעם התביעה התובע ואחותו שהייתה עימו וכן עת/3 הגב' נופר גבאי שהייתה עדה לאירוע התאונה.

לדברי התובע עת/1 , הוא נסע ברחוב הרואה ממערב למזרח והתקרב לצומת במהירות של 50 קמ"ש כאשר האור ברמזור כיוון נסיעתו ירוק כשהבחין בפרטית הנכנסת לצומת בפניה שמאלה מן הנתיב הנגדי. לדבריו צפר, הבהב באורות וניסה לברוח ימינה אך ללא הועיל והפרטית פגעה באופנוע ואחותו עפה לכביש 6-10 מ' קדימה.

לדברי האחות עת/2 , הם עברו ברמזור ירוק כשראתה רכב מולם שמעה מכה ומעבר לכך אינה זוכרת. לדבריה, במהלך כל הירידה ברחוב הרואה היה הרמזור ,בכיוון נסיעתם, ירוק.

כמו כן נחקרו העדים הנ"ל ארוכות בדבר זהות הנהג באופנוע, שכן לטענת ההגנה, שלטעמי הועלתה רק בישיבת בית המשפט ולא בא זכרה בכתב ההגנה, הנהגת באופנוע הייתה דווקא האחות שכן טוען הנתבע כי באמבולנס "פתח" התובע ליבו וסיפר לו כי נתן לחברתו לנהוג ללא רישיון.

העדים הכחישו מכל וכל טענה זו, ככזו שאין לה כל אחיזה במציאות.

כמו כן הובאה מטעם התובע לעדות עת/3 , אשר עמדה בצומת ברחוב הרואה ממזרח למערב, כשבכוונתה לפנות שמאלה וזאת מאחר והאור היה אדום. לדבריה, בצומת שני נתיבים האחד ישר וימינה והשני לפניה שמאלה כאשר לכל אחד מהם רמזור בנפרד. מדברי העדה עולה כי האור ברמזור לנסיעה ישר התחלף לירוק כשרכב שהיה לפניה בנתיב לפניה שמאלה התבלבל והחל פונה שמאלה על אף העובדה כי הרמזור לשמאל עדיין אדום. העדה, לדבריה, צפרה לו , אך הוא לא שם לב, המשיך בנסיעה והתנגש באופנוע שהגיע ממול בנסיעה ישר. לדבריה מתגוררת בסמיכות לתובע ולאחותו אך מלבד העובדה כי הינה בת גילה של האחות אין לה כל הכרות ישירה עימם. את פרטיה מסרה במקום האירוע ,אולם לא נקראה למשטרה ליתן עדות ולפיכך נפקדה עדותה מתיק המשטרה.

לגרסת הנתבע , התובע נתן לחברתו חסרת הרישיון, לנהוג באופנוע מאחר וכך סיפר לו, לטענתו, התובע באמבולנס וזאת מאחר והאחות מתכוונת ללמוד נהיגה. לטענתו נסע האופנוע במהירות של 75 קמ"ש כך לדבריו אמר התובע וכי נכנס לצומת בניגוד לאור האדום. לטענתו של הנתבע עדת תביעה 3 כלל לא הייתה במקום והומצאה לצורך העניין על ידי התובע ואחותו.

מאחר ולמקום האירוע הגיע שוטר אשר ערך דו"ח פעולה, ביקשתי כי הצדדים ימציאו לעיוני דו"ח זה. למקרא הדו"ח אין לי אלא לומר כי גרסתו של הנתבע להידחות. מן הדו"ח עולה בברור כי עת/3 לא רק שהייתה במקום והייתה עדה לתאונה ותוצאותיה, אלא שבמקרה זה רשם השוטר בדו"ח את גרסתה של זו לאירוע וגם לשוטר סיפרה העדה כי הרמזור בכיוון נסיעת הפרטית המורה לנסיעה ישר התחלף לירוק וכי הנהג הפוגע התבלבל וחשב שהרמזור לפניה שמאלה התחלף והחל בנסיעה שמאלה עם הפנים מערבה לרחוב בן גוריון כאשר בכיוון נסיעתו אור אדום מלא והתנגש באופנוע.

גרסה זו, התואמת את עדותה בפני, נמסרה על ידה מיד במקום האירוע ולמשטרה הפתרונים מדוע לא הוזמנה העדה למסור עדות . יחד עם זאת , אני מקבלת את גרסתה כגרסת אמת המשקפת את נסיבות התאונה וככזו התומכת בגרסת התביעה ושוללת את גרסת ההגנה בתכלית.

כמו כן איני מקבלת את טענת הנתבע כי האחות היא זו שנהגה באופנוע.

בנסיבות אלה אני קובעת כי התביעה הוכחה מעבר למאזן ההסתברויות וכי האחריות לאירוע התאונה נופל לשכמו של הנתבע. יחד עם זאת ובשים לב לעדות עת/1 כי נכנס לצומת בנסיעה שוטפת במהירות של 50 קמ"ש כשהרחוב בירידה הרי שיש בכך להביאני למסקנה כי התובע תרם לתאונה ואני מעמידה תרומה זו בשיעור של 15%. ראה לעניין רשלנות תורמת בצומת מרומזר (הילכת מקלף נגד זילברברג)

אשר לגובה הנזק: הוצגה בפני חוות דעת שמאי. לאופנוע נגרם נזק מוחלט ונמכר לשרידים. לציין כי ראשי הנזק ג' וד' שבסעיף 13 לתביעה ( גרירה והכנת הצעת מחיר לגרירה) נכללו בדו"ח השמאי (ראה עמ' 2 לדו"ח) לפיכך הנזק המוכח הינו 19,634 ₪ נזק בצרוף הסך של 982 ₪ שכ"ט שמאי סה"כ 20,616 ₪ כאשר על יסוד האחריות שקבעתי זכאי התובע ל85% מהסך הנ"ל דהיינו 17,524 ₪.

התוצאה הינה כי אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 17,524 ₪ צמוד ונושא ריבית כחוק מיום התאונה 28.7.08 ועד התשלום המלא בפועל, בצרוף 15% שכ"ט עו"ד ומע"מ וכן הוצאות משפט (סכומי האגרה ששולמו ושכרה של עת/3 בסך של 200 ₪).

ניתן היום, כ"ד חשון תש"ע, 11 נובמבר 2009, בהעדר הצדדים.