סיאד נ' מדינת ישראל - פסקדין

1. בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 21.5.2018 (מ"ת 41143-03-18, השופט נ' אבו טהה). בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

רקע והליכים קודמים

2. ביום 19.3.2018 הוגש כתב אישום נגד העורר ונאשם נוסף. לפי הנטען בחלק הכללי של כתב האישום, העורר הצטרף לקשר שנקשר בין מספר מעורבים לבצע פשע, לסחור בכלי נשק ולהעביר כלי נשק מרצועת עזה דרך ישראל אל אזור יהודה ושומרון. עוד נטען כי העורר הסכים לסייע לקשר בכך שיתלווה לרומן פרנק (להלן: רומן) בחלק מנסיעותיו לאזור יהודה ושומרון עם כלי הנשק. לעורר מיוחסים האישום השני, האישום הרביעי והאישום החמישי בלבד. לפי האישום השני, ביום 15.1.2018 העורר פגש ברומן, אשר העביר את כלי הנשק מעזה לישראל, והשניים נסעו יחד לרמאללה עם כלי הנשק. בדרך לשם העורר החזיק את החבילה עם כלי הנשק וביקש מרומן לקחת עבורו אקדח אחד. בהגיעם לרמאללה העביר רומן את כלי הנשק לנאשם הנוסף בעוד העורר מתצפת. לפי האישום הרביעי, ביום 30.1.2018 או בסמוך לכך, העורר רכש מרומן אקדח בתמורה לתשלום של 2,000 דולרים אמריקנים. העורר החזיק באקדח תחילה במסתור באדמה ליד ביתו ובהמשך אצל אחר שהחזיק בו עבורו. ביום 14.2.2018 או בסמוך לו, העורר סיכם עם רומן שהאחרון יעזור לו להעביר את האקדח לאדם נוסף המתגורר בבית לחם, וכך אכן עשו השניים בהמשך. לפי האישום החמישי, ביום 12.2.2018 רומן הראה לעורר מזוודה עם כלי נשק שהכניס לארץ והעורר החליט לגנוב אותה. העורר הציג בפני רומן מצג שווא בכדי שהאחרון יעזוב את הרכב שבו נשמרה המזוודה לזמן ממושך ובזמן הזה העורר גנב את המזוודה מהרכב. בהמשך הודה העורר בפני רומן כי גנב את המזוודה והשניים קשרו קשר לבצע פשע, לסחור בכלי הנשק שהיו במזוודה ולהתחלק בתמורה, אולם הקשר לא יצא לפועל עקב מעצרם של השניים.

3. במעשים אלו נטען כי העורר ביצע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), פריצה לרכב לפי סעיף 413ו סיפא לחוק, גניבה מרכב לפי סעיף 413ד(א) לחוק, החזקת נשק לפי סעיף 144(א) רישא לחוק, סחר והעברה של נשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק, הובלה ונשיאה של נשק לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק, סיוע לסחר בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק בצירוף סעיף 31 לחוק, וכן הובלה ונשיאה של נשק לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק בצירוף סעיף 31 לחוק.

4. ביום 29.4.2018 קבע בית המשפט המחוזי כי אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה בעניינו של העורר ושל עילת מעצר נגדו, והורה על הגשת תסקיר בעניינו לצורך בחינתן של חלופות מעצר.

5. ביום 16.5.2018 הגיש שירות המבחן תסקיר מעצר בעניינו של העורר. לפי שירות המבחן לעורר עבר פלילי החל משנת 2004, בהיותו כבן 18. עבר זה כולל, כך צוין בתסקיר, עבירות תעבורה, אלימות, מרמה, התפרעות וניסיון לתקיפת שוטר. לצד זאת, שירות המבחן ציין כי העורר לא ביצע עבירות זה כעשור, עד למעצרו הנוכחי. על פי האמור בתסקיר, ישנו פער בין האופן שבו העורר תיאר את התנהגותו עובר למעצר לבין המידע שנמסר בעניין זה לשירות המבחן על ידי בת זוגו. עוד צוין בתסקיר כי לעורר יש קושי לבחון באופן ביקורתי את ההתנהגות שהובילה אותו להסתבך בעבר. נוכח דברים אלו, שירות המבחן סבר כי קיימת רמת סיכון גבוהה להמשך התחברותו השולית של העורר ולהתנהגות פזיזה ללא הפעלת שיקול דעת מצדו. שירות המבחן התרשם כי המפקחים שהוצעו על-ידי העורר מבינים את הנדרש ממשימת הפיקוח, אך הוסיף וציין שהם מכירים את מאפייני תפקודו של העורר רק באופן שטחי וכי ניכר שמידת השפעתם על העורר מצומצמת. עוד צוין בתסקיר כי קיים ספק האם אמו של העורר, שאמורה להיות המפקחת המרכזית עליו, היא דמות משפיעה, סמכותית ומציבת גבולות מבחינתו. בהתחשב בכל האמור, שירות המבחן לא המליץ לשחרר את העורר לחלופה כאמור.

6. ביום 21.5.2018 בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת העורר להורות על החזקתו בחלופת מעצר, בהתחשב במדיניות השיפוטית בנוגע להליכי מעצר בעבירות נשק, בעמדתו של שירות המבחן ובהעדר נסיבות מיוחדות וחריגות לסטות מכך בעניינו של העורר.

הערר

7. העורר טוען כי חל כרסום של ממש במארג הראיות הקיים בעניינו, וכי הדבר מצדיק את שחרורו לחלופת מעצר. העורר סבור כי ישנה סתירה בין המיוחס לו בכתב האישום לבין ההודעות שמסרו מספר מעורבים בפרשה, ובהם רומן והנאשם הנוסף, בחקירותיהם במשטרה.