סולימאן נ' ח.א.א. קייטרינג ומאפיה - פסקדין

פסק דין

הנתבעת 1 מפעילה זיכיון של רשת "בונז'ור" (להלן: "הנתבעת") בסופרמרקט של רשת הריבוע הכחול "מגה בעיר" הממוקם בשכונת בית הכרם בירושלים (להלן: "הסופרמרקט" או ה"סופר")).

הנתבע 2 הנו בעל מחצית ממניות הנתבעת ומשמש כמנהלה (אימו של הנתבע 2 הנה בעלת המחצית השניה של מניות הנתבעת).

התובע הועסק על ידי הנתבעת בפינת מאפה שהפעילה בסופרמרקט (להלן: "פינת מאפה").

בתום תקופת עבודתו הגיש התובע תביעה זו לתשלום זכויות הנובעות מתקופת העבודה וסיומה ובכלל זה, הפרשי שכר, גמול בעד עבודה בשעות נוספות, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים, החזר הוצאות נסיעה, פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה ולקרן השתלמות, פיצויי פיטורים ופיצוי בגין הנפקת תלושים בניגוד לתיקון מס' 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר"). כן עתר התובע לחיובו האישי של הנתבע 2, שכן לטענתו, הנתבע 2 היה מעסיקו בפועל ומתקיימות בעניינו העילות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות וחיובו האישי של הנתבע 2 בחיובי הנתבעת.

העובדות

כאמור, התובע הועסק על ידי הנתבעת בפינת מאפה שהפעילה בסופרמרקט בשכונת בית הכרם. עיקר עיסוקו של התובע היה במכירה ומתן שירות ללקוחות הסופרמרקט.

התובע החל את עבודתו אצל הנתבעת ביום 1.11.07 וסיים אותה בחודש 09/10. אין מחלוקת שהתובע לא עבד אצל הנתבעת בחודשים 02/08, 03/08 ו-11/08.

שכרו של התובע שולם על בסיס שעה. שכרו האחרון של התובע עמד על 23 ₪ לשעה.

התובע עבד שישה ימים בשבוע.

אין מחלוקת שהתובע לא קיבל גמול בעד עבודה בשעות נוספות.

אין מחלוקת שהתובע התפטר מעבודתו.

בסמוך למועד סיום עבודתו מסר התובע לנתבעת מכתב המוכתר כ"בקשה לתשלום חוב ולקבלת הזכויות הסוציאליות" הנושא את חתימתו (צורף כנספח א' לכתב התביעה- ולהלן: "הבקשה לתשלום זכויות" או "הבקשה") ובו דרש תשלום דמי הבראה, הפרשות לקרן פנסיה, דמי חגים והחזר הוצאות נסיעה. הצדדים חלוקים ביניהם לעניין מועד מסירת הבקשה לנתבעת. לטענת התובע הבקשה נמסרה לנתבע 2 ביום 18.8.10. לטענת הנתבעים הבקשה נמסרה לנתבע 2 ביום 8.9.10 (יצוין כי כל אחד מהצדדים צירף לכתב טענותיו את נוסח מכתב הבקשה הנושא את התאריך התואם את גרסתו. לתצהיר התובע צורף נוסח מתוקן של הבקשה שאינו נושא את חתימתו של התובע ובו הוסף משפט בתחתית העמוד בזו הלשון (להלן: "הבקשה המתוקנת"):

"אם לא תסדירו את הכל אני מפסיק לעבוד אצלכם עוד חודש כי אני לא מוכן לעבוד בלי תנאים".

הנתבעת השיבה לתובע במכתב "תגובה למכתב התפטרות" (צורף כנספח א'1 לכתב התביעה ולהלן: "מכתב תגובת הנתבעת" או "מכתב התגובה"). הצדדים חלוקים ביניהם אף לעניין מועד מסירת מכתב תגובת הנתבעת לתובע. לטענת התובע הוא קיבל את מכתב התגובה לאחר שעזב את עבודתו כשהתאריך שצוין בו הנו 17.8.10 (לכאורה יום לפני מסירת הבקשה לתשלום זכויותיו לנתבעת). לטענת הנתבעים מכתב תגובת הנתבעת נמסר לתובע ביום 9.9.10 (שוב, כל אחד מהצדדים צירף את נוסח מכתב תגובת הנתבעת לכתבי טענותיו כשהוא נושא את התאריך התואם את גרסתו).

התובע התגורר בהר הזיתים (א-טור) בו לא מופעלת תחבורה ציבורית של "אגד". אין מחלוקת כי התובע הרבה להגיע ברכבו הפרטי לעבודתו אצל הנתבעת.

המחלוקות

להלן הפלוגתאות בהן נדרשת הכרעתנו:

מהי תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת, והאם כטענת התובע לא אירע נתק ברציפות העסקתו בשל אי עבודתו בחודשים 2/08, 3/08 ו-11/08, או שמא נכונה טענת הנתבעים לפיה התובע הועסק בשלוש תקופות שונות ונפרדות המנתקות את רציפות זכויותיו?

האם צו ההרחבה בענף האפיה חל על הצדדים?