סוידאן(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

פסק דין

כב' סגן הנשיא א' אברהם

העותר עושה את מאסרו הראשון בן 54 חודשים בעבירה שנעברה על רקע של ריב חמולות, שבעטיו מעורב היה גם מעשה רצח (של בן חמולה של העותר). העותר הורשע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה (ירי בראשו של בן החמולה היריבה), נשיאת נשק שלא כדין, ואיומים.

משמלאו שני שלישים למאסרו ביקש העותר להשתחרר על תנאי, ובקשתו נדחתה. בהחלטתה ראתה ועדת השחרורים לנגד עיניה את העובדה, כי מדובר במאסר ראשון של העותר. אלא שמן הצד האחר עמדו לצד חובה לעותר התנהגותו השלילית בכלא, שכללה מעורבות בקטטות, ושאר סכסוכים עם אסירים, והעובדה שלא הוכנה עבורו תכנית רש"א, כי אם תכנית פרטית, שלא שכנעה את הועדה בתועלת שהיא עשויה להביא לעותר. לבסוף הביאה הועדה בחשבון שיקוליה את העובדה, כי הפיצוי שנקבע לקרבן העבירה לא שולם עד היום.

על החלטה זו של ועדת השחרורים קובל העותר, בעתירה שהניח לפנינו, ובה הוא מבקש לשכנע בחוסר סבירותה.

לאחר עיון בעתירה ובתשובה שניתנה לה, שמיעת טענות עורכי הדין על פה, ועיון בתיק הועדה, לא יכולנו לומר על החלטת הועדה, כי היא לוקה בחוסר סבירות. מכשלה רבתי עומדת בפני שחרורו של העותר בדמות התנהגותו הקלוקלת בין כתלי בית הכלא, והרי התנהגותו התקינה של אסיר היא בבחינת תנאי מוקדם לשחרורו. עיון בחומר שבתיק הועדה מלמד על מעורבות מתמשכת של העותר, משמע במהלך מאסרו, בפעילות קלוקלת, שלא לומר עבריינית, עובדה שדי בה, היא לעצמה, כדי להביא לדחיית בקשתו לשחרור על תנאי, הגם שיש בה כדי להצביע על מסוכנותו של העותר, ובכך להוות שיקול עצמאי נוסף נגד שחרורו של העותר מכלאו. על כך נוספת העובדה, שהעותר לא שילם עד היום את הפיצוי שבו הוא חויב לשלם למתלונן, שיקול שועדת השחרורים מחויבת בשקילתו, בבואה לשחרר אסיר על תנאי. העובדה, שלאחרונה פנה העותר למרכז לגביית קנסות על מנת להסדיר את התשלום, אינה יכולה לסייע בידו. פנייתו זו צריכה היתה לבוא סמוך לאחר מתן גזר הדין, ולא ערב הדיון בועדה על שחרורו. העובדה היתה ונותרה, עד הלום לא שילם העותר את הפיצוי למתלונן, גם לא חלק ממנו.

בשיקולים שמנינו עד הלום די, כאמור, על מנת להביא לדחיית בקשת העותר לשחרור על תנאי, ומכאן – לדחיית עתירתו שלפנינו, גם בלא שניתן את דעתנו לתכנית השיקום הפרטית שהוא הניח לפני הועדה. מכל מקום, רש"א לא הכינה עבור העותר תכנית שיקום, ותכנית השיקום הפרטית שהניח העותר לפני הועדה לא שכנעה אותה, ובמסקנה זו של הועדה לא יכולנו לראות משום חוסר סבירות. המסמך שהביא לפנינו הסניגור מאת "מרכז רווחה לייעוץ והכוונה שפרעם" איננו יכול לסייע בידו, ולו משום שלא הונח בפני הועדה, והרי היא זו שבידיה לשקול את הדברים, ובידינו אנו אין כי אם להעביר תחת שבט הביקורת השיפוטית את החלטתה.

סוף דבר, משום הטעמים שמנינו למעלה לא השתכנענו בחוסר הסבירות של החלטת ועדת השחרורים, ולכן אנו דוחים את העתירה.

ניתן היום, י"ז אב תש"ע, 28 יולי 2010, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: