סואעד(המנוח) ואח' נ' שאהין(המנוח) ואח'

החלטה

מבוא

בקשה לסילוק התביעה על הסף.

התובעים עותרים לפירוק שיתוף במקרקעין ו/או חלוקת החזקה והשימוש בהם. לטענתם, בהתאם לפסק הדין של בית המשפט המחוזי מיום 5/2/1998, הם רכשו מהמנוח עבדאללה חלאילה ז"ל חלק מהמקרקעין נשוא התביעה, בשטח של 1788 מ"ר, וקיבלו לידם, בהתאם, את החזקה בשטח זה, וכל אחד מהנתבעים 3 ו- 4 רכש מהמנוח פאעור סואעד ז"ל חלק מהמקרקעין שרכש, כאמור, בשטח של 500 מ"ר, כך שהתובעים הינם הבעלים והמחזיקים כיום בשטח של 788 מ"ר, ועותרים עתה לפירוק השיתוף ולקבל את חלקם הנ"ל לפי תוכנית חלוקה.

יורשיו של נתבע 1 המנוח טוענים כי פסק הדין בבית המשפט המחוזי, שניתן בתיק מספר 561/96, הושג במרמה, לאחר שהמנוח פאעור סועאד ז"ל הגיש את התביעה שם כנגד עזבון המנוח עבדאללה חלאילה ז"ל מבלי לצרף להליך זה צד מהותי, שהינו מוחמד שאהין המנוח, אשר היה הבעלים והמחזיק בחלק של המקרקעין, בשטח של 1817 מ"ר, דבר שפגע בזכויותיו של זה, שלא הודע לו דבר התביעה הנ"ל. עוד נטען כי חלקם של התובעים כאן קטן מזה שהוצהר על ידם בתביעה, ואין הם יכולים לקבל לידם, לאחר פירוק השיתוף, את החלק לו עותרים תביעתם עתה.

בין התובעים לבין נתבע 4 קיימת מחלוקת באשר לחלקו של כל אחד מהם במקרקעין נשוא התביעה ( ראה פרוטוקול ישיבת יום 27/11/13 ).

נתבע 1 ( התובע שכנגד ), באמצעות יורשיו, עותר לסילוק התביעה על הסף בטענה כי לא ניתן לצוות על פירוק השיתוף במקרקעין שעה שהתובעים אינם בעלים רשום במקרקעין, שכן, זכות פירוק שיתוף במקרקעין נתונה אך לבעלים רשום, ואין די בעובדה כי לזכות התובעים רשומה הערת אזהרה. עוד טוענים הנתבעים הנ"ל כי גם לאחר רישום התובעים כבעלים במקרקעין, לא ניתן להורות על פירוק השיתוף בטרם תוכרע התובענה שכנגד, לעניין חלקו של כל צד במקרקעין נשוא הליך הפירוק.

נתבע 3, מר יוסף נעים, טוען אף הוא כי התובעים לא רשאים לעתור לפירוק שיתוף במקרקעין משלא נרשמו כבעלים בהם, מה גם וקיימת מחלוקת באשר לשטח השייך לכל אחד מהצדדים במקרקעין אלה. לטענתו, הוא רכש מאת התובע חלק בשטח של 500 מ"ר מהמקרקעין נשוא התביעה, אם כי טרם עלה בידו לרשום את זכויותיו בטאבו, לרבות בשל מסים והיטלים החלים בגין כך.

בתשובתם בכתב טוענים התובעים כי תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין אינה מתבססת אך על חוק המקרקעין, אלא שאפשר כי תסתמך היא על סעיף 10 לחוק המטלטלין, שכן, זכויות במקרקעין מכוח הערת אזהרה הינן " מטלטלין ", ומכאן האפשרות לפירוק השיתוף בהן מכוח חוק המטלטלין.

בסיכומי התשובה מטעמם טוענים יורשי הנתבע 1 כי פסק הדין עליו נסמכים התובעים בטיעוניהם לפירוק שיתוף מכוח חוק המטלטלין עניינו במקרקעין שטרם עברו הליכי הסדר ולא רשומים בטאבו, להבדיל מהמקרקעין נשוא התביעה כאן.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית היא זו המעוגנת בהוראת סעיף 37 (א) לחוק המקרקעין, הקובעת כי:

" כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת

לדרוש פירוק השיתוף ".

לפי הוראת סעיף 45 לחוק, הוראות החוק שעניינן פירוק שיתוף חלות הן על זכות הבעלות במקרקעין והן על זכויות אחרות במקרקעין.

אין חולק כי סואעד פאעור ז"ל אינו רשום כבעלים בפנקסי לשכת המקרקעין, וכך גם יורשיו, התובעים 1 עד 4. כלל הוא בפסיקה כי זכות לפירוק שיתוף במקרקעין נתונה אך למי שרשום כבעלים במקרקעין, בעוד שאין די בזכות אובליגטורית, לרבות מכוח הערת אזהרה, כדי לאפשר לעתור לפירוק שיתוף במקרקעין. על העותר לפירוק שיתוף במקרקעין. על החפץ בפירוק השיתוף במקרקעין לדאוג כי זכויותיו יירשמו בלשכת המקרקעין, ורק עם רישום זכויותיו כאמור רשאי הוא לפנות בתובענה לפירוק שיתוף במקרקעין. לעניין זה נקבע כי:

" אלא שאין די בזכות אובליגטורית להרשם כבעלים כדי

להקנות לבעל הדין את הזכות לדרוש פירוק שיתוף

במקרקעין. הזכות לתבוע פירוק שיתוף במקרקעין על פי