סהר נ' קוממי ואח'

פסק דין

לפני תביעת התובע כנגד הנתבעים לפיצוי על נזקים שנגרמו בתאונת דרכים.

בעת התאונה נהג ברכבו של התובע בנו עידן. לדברי עידן, בעת התאונה חנה רכבו בניצב למדרכה, והוא וחברים שהיו עימו התכוונו לנסוע מהמקום (עדות עידן: "התכוונו לעזוב את החניה". עדות חברו אלמוג: "בשלב התאונה היינו בדרכנו החוצה ורצינו לנסוע הביתה"). לדברי עידן וחברו, בעת התאונה טרם הניעו את הרכב וטרם החלו בנסיעה לאחור לצורך יציאה מהחניה. לדבריהם, הבחינו בנתבע מגיע עם מכוניתו וחונה לצידם באלכסון, כמו כן הבחינו בו כשהוא מתחיל בנסיעה לאחור על מנת לצאת מהחניה. הם צפרו לו על מנת להזהירו, אך ללא הועיל – רכב הנתבע התנגש בחלקו האחורי של רכבם. לדברי עידן, הנתבע חתם בו במקום על מסמך בו הודה באחריותו לתאונה.

הנתבע מאשר כי התאונה אירעה עת נסע לאחור מתוך כוונה לצאת מהחניה, אך טוען כי גם עידן נסע לאחור, יצא ממקום החניה שלו במהירות ובפראות ועקב כך אירעה ההתנגשות בין שני הרכבים. לדבריו, הוא בחן היטב את מצב כלי הרכב מאחוריו בטרם החל בנסיעה לאחור ולא ראה את רכב התובע. לראשונה הבחין בו שניות לפני התאונה. עוד טען, כי לאחר התאונה תקפו אותו עידן וחבריו, היכו אותו והרימו עליו את קולם. הוא מכחיש כי חתם על מסמך כלשהו בו הודה באחריות לתאונה.

לאחר ששמעתי את הנהגים והעדים באתי לכלל דעה כי האחריות לתאונה מתחלקת באופן שהנתבע נושא ב – 75% ממנה ואילו עידן נושא ב – 25% הנותרים.

אשר לנתבע. אין חולק כי התאונה אירעה בעת שנסע לאחור, תוך שהעיד בעצמו כי על מנת להמשיך בנסיעה היה עליו "לסטות חזק שמאלה". בנסיבות כאלה היה עליו לנקוט זהירות מוגברת. והנה, למרות שהעיד כי בחן היטב את מצב הכביש מאחוריו הן בטרם החל בנסיעה לאחור והן במהלך הנסיעה לאחור, עלה מעדותו כי לא הבחין ברכב התובע מאחוריו אלא "שניה לפני ההתנגשות". הנתבע ניסה להסיק מכך היא עידן התפרץ בנסיעה מהירה לאחור, אך לטעמי המסקנה המתחייבת היא כי הנתבע עצמו הוא שנסע לאחור במהירות תוך סטיה חזקה שמאלה, בלא לבחון באופן מספק את מצב הכביש מאחוריו.

אשר לעידן. לא שוכנעתי בעדות עידן ואלמוג לפיה התאונה אירעה בעת שרכבם טרם הונע וטרם החלו בנסיעה לאחור. התרשמתי כי הניעו את רכבם ואף החלו בנסיעה לאחור, עקב כך החל חלקו האחורי של רכבם בולט מקו המכוניות החונות והנתבע התנגש בו. אני למדה מסקנה זו ממיקום הנזק במכוניות וכן מרמזים בעדויות עידן וחברו. כך, עידן העיד: "לפני שהתחלתי בנסיעה לאחור התבוננתי היטב במצב הכביש סביבי ומאחורי". עדות אלמוג לעניין לוח הזמנים מאז שהבחין בנתבע ועד אירוע התאונה וכן מאז שנכנסו בחזרה לרכב ועד אירוע התאונה, לא היה עקבי. לא ניתן מהסבר לטענה לפיה ישבו כולם מזמן ארוך ברכב לא מונע למרות שהתכוונו לנסוע מהמקום. התרשמתי כי כבר כשהחלו בנסיעה לאחור הבחינו בנתבע הנוסע לאחור גם הוא, ואכן עצרו וצפרו לו להזהירו, אך איחרו את המועד. בנסיעה זו לאחור תרם גם עידן לתאונה.

אשר למה שאירע בין הצעירים לאחר התאונה, הרי שעידן ואלמוג אישרו כי "צעקנו עליו קצת מתוך עצבים" ו"לא נכון שהתנפלנו עליו. רק צעקות". הנתבע טען כי תקפו אותו גם פיזית. איני רואה לקבוע מסמרות בטענת התקיפה, אך הרושם המתקבל הוא כי אכן עידן וחבריו נהגו כלפי הנתבע, בחור צעיר בן גילם פחות או יותר, בגסות ובאלימות (לפחות מילולית), התנהגות אותה יש להוקיע.

הוכח נזק בסך של 2,937 ₪.

לאור כל האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 2,202 ₪.

בנסיבות העניין כולו אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, י"ב ניסן תש"ע, 27 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: