סדיקוב נ' דוידוב - פסקדין

החלטה

בפני בקשה לביטול החלטה שניתנה בדיון שנערך בפני ביום 1.9.2013, בעניין דחיית בקשתה של המבקשת לביטול פסק דין לפינוי שניתן כנגדה ביום 24.5.2010.

ההחלטה ניתנה בהעדר התייצבות של המבקשת.

המשיבה הגישה תגובה מטעמה והביע התנגדות לבקשה הנדונה.

לאחר שעיינתי בכל שהובא בפני מצאתי לנכון לדחות את הבקשה מהטעמים שלהלן.

הבקשה לביטול פסק הדין הנ"ל הוגשה לתיק ביום 7.7.2013, מבלי שפורטה הסיבה להגשתה בחלוף יותר משלוש ממועד מתן פסק הדין, ומכיוון שהמועד להגיש בקשה לביטול פסק דין נקבע בחיקוק (תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, להלן: "התקנות"), הרי שנדרש טעם מיוחד לצורך הארכת המועד (תקנה 528 לתקנות), ומכיוון שלא הועלה כל טעם בעניין האיחור הניכר בהגשת הבקשה, הרי שדי בכך כדי לדחות את הבקשה.

מעבר לכך, לא הועלו בבקשה טענות של ממש לגבי זכותה של המבקשת להמשיך ולגור בדירה, ובכלל זה לגבי זכויותיה בזיקה לנכס גופו.

חרף האמור לעיל, מצאתי לנכון לקבוע שני מועדי דיון שאליהם טרחה והתייצבה המשיבה, אלא שהמבקשת לא התייצבה אליהם, הגם שבדיון השני שנערך בפני ביום 1.9.2013 הציגה בפני ב"כ המשיבה אישור מסירה של הזימון לדיון, שבוצע על ידי שליח מטעמה באמצעות ביקור שנערך במקום שלוש פעמים והמצאה באמצעות הדבקה.

המבקשת טענה שמועד הדיון הנ"ל לא הובא לידיעתה, אלא שבשים לב לכך שהמבקשת הגישה את הבקשה לביטול פסק הדין, הרי שהיה עליה לעקוב אחר הנעשה בתיק, ואחר ההחלטות המתקבלות לגבי בקשתה, באמצעות מרכז המידע, או מזכירות בית המשפט, וזאת לא נעשה, וקשה שלא להתרשם מכך שפעולותיה של המבקשת מכוונות לדחוק הקץ לגבי יישום פסק הדין.

מעבר לכך, גם אם היה מקום לקבל את הטענה בדבר אי ידיעתה של המבקשת על מועד הדיון (חרף אישור המסירה שהוצג בפני), הרי שאינני רואה טעם של ממש לביטול ההחלטה וחידוש הדיון, לאור האיחור הניכר בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין, העדר טענה כלשהיא לגבי הסיבה לאיחור הניכר, והעדר טענות של ממש לגבי זכויותיה של המבקשת ביחס לנכס.

הבקשה נדחית.

בשים לב לתוצאה, המבקשת תישא בשכר טרחתה של ב"כ המשיבה בגין הגשת תגובה מפורטת מטעמה לבקשה הנדונה בסכום כולל של 920 ש"ח.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד טבת תשע"ד, 27 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: