סגל נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה ואח'

החלטה

בפניי בקשה להגדלת התשלום החודשי שהושת על החייב בסך 800 ₪ לסך של 4,000 ₪.

הבקשה הוגשה מאחר ולטענת הנאמן, עיון בדו"חות החודשיים שהחייב מגיש מעלה, כי החייב מתנהל בפזרנות ואינו מקפיד על הוצאותיו החודשיות.

לטענת הנאמן החייב מוציא מדי חודש למעלה מ-2,500 ₪ עבור מותרות, הוצאות שאינן מתאימות לחייב שנמצא בהליכי פשיטת רגל. כך, מוציא החייב סך של כ-1,300 ₪ בגין הוצאות רכב, סך של 400 ₪ עבור ביגוד, סך של 430 ₪ בגין טלפון נייד וסך של כ-500 ₪ בגין שירותי טלוויזיה ואינטרנט.

הנאמן מוסיף ומדווח כי החייב נטל בחודש מרץ 2010 הלוואה מבנק דיסקונט בסך של 7,000 ₪, בגינה משלם מדי חודש סך של כ-320 ₪, ובכך הגדיל את הוצאותיו שלא במסגרת הכנסותיו.

עוד טוען הנאמן כי החייב מדווח על משכורת בסך של 6,800 ₪ בחודש וזאת בנוסף למשכורת של אשתו בסך 3,300 ₪, אך אינו מצרף תלוש שכר או כל אסמכתא אחרת לאימות הכנסתו החודשית.

לאור האמור, עותר הנאמן להגדלת התשלום החודשי של החייב לסך של 4,000 ₪ לחודש.

החייב מתנגד לבקשה בטענה כי הינו אב לילדה בת 16 עם צרכים מיוחדים, ולילד בן 12 עם קשיי למידה, דבר המאלץ אותו להוציא הוצאות לצורך קידום ילדיו, בנסיבות בהן נדרשת אשתו להימצא בסביבת הילדים ועל כן עובדת במשרה חלקית.

לטענת החייב הקצבה המשולמת עבור הילדה בגין נכותה, אין בה כדי לכסות ולו מחצית מההוצאות הכרוכות בטיפול בילדיו על כל הקשיים הכרוכים בטיפול.

לעניין הכנסותיו טוען החייב כי הוא עובד בשכר חודשי כמפעיל מכונה במפעל, ומשתכר משכורת בסיסית בסך של כ-4,300 ₪, ובצירוף גמול עבור שעות נוספות משכורתו מגיעה לכדי 6,400 ₪ נטו. לטענתו, אשתו עובדת כמוכרת במשרה חלקית, ומשתכרת כ- 2,600 ₪ בממוצע.

החייב מדגיש כי הוא משלם את התשלומים החודשיים ע"פ צו התשלומים כסדרם ומגיש את דוחותיו כנדרש.

לטענת החייב אין לקבל את טענת הנאמן כי הוא מנהל אורח חיים בזבזני. החייב מפרט וטוען כי הוצאות הרכב, בסך 1,300 ₪ סבירות ,שכן הן כוללות את עלויות הדלק, הביטוחים ואחזקת הרכב שמשמש בעיקר להסעת ילדיהם לבתי הספר ולפעילויות מיוחדות, ובכדי להגיע לעבודה.

לעניין שירותי הטלוויזיה והאינטרנט טוען החייב כי גם הוצאה זו סבירה שכן אמצעי תקשורת זה משמש כתחליף לחוגים, למרכזי קניות, רכישת צעצועים וכיוב'.

החייב ממשיך ומפרט כי לעניין הוצאות ההלבשה ,מדובר בהוצאה חד פעמית של 400 ₪ בגין רכישת נעליים לילדיו לאחר שהתבלו, ולעניין ההוצאות בגין טלפון נייד טוען החייב כי המדובר בתשלום עבור 4 מכשירים לכל אחד מבני המשפחה, ומשכך סכום זה סביר בנסיבות העניין.

אשר להלוואה טוען החייב, כי היא נלקחה ממקום עבודתו בתנאים נוחים, בהחזר חודשי של 300 ₪, וזאת עקב ההוצאות הרבות אליהן נקלע לאחר פתיחת שנת הלימודים.

עוד מציין החייב כי הוא עומד בפני הוצאות רבות לקראת שנת הלימודים הקרובה כגון 880 ₪ עבור ספרי לימוד וכן 2,200 ₪ לצורך רישום ילדיו ללימודים. בנוסף, לטענתו הוא נושא בתשלומים חודשיים של למעלה מ-500 ₪ בשל טיפולי שיניים הכרחיים של אשתו.

החייב טוען כי בקשת הנאמן הינה לקונית ומסתמכת על דו"ח חודשי אחד, חרף העובדה שהגיש למעלה מחמישה עשר דוחות דו חודשיים, כאשר אותו דו"ח מחודשים אפריל – מאי הצביע על הכנסות גבוהות מהרגיל בשל השעות הנוספות הרבות שעבד בעבודתו, כאשר הנאמן בחר להתמקד בהוצאות חד פעמיות שפורטו באותו דו"ח, שאינן משקפות את הוצאותיו השוטפות.

החייב מציין כי הבקשה הוגשה מבלי שהוזמן לחקירה ע"י הנאמן ומציין כי במשך 3 שנים הנאמן לא טען דבר לגבי התנהלותו הכלכלית, ולא ביקש להגדיל את תשלומיו החודשיים קודם לכן.

לאור כל האמור, טוען החייב כי לאור מצבו הכלכלי ולנוכח הוצאותיו ההכרחיות, הבקשה הראויה להתברר היא בקשה להפחתת התשלום החודשי ולא הגדלתו.

דיון והכרעה: