סבירות החלטת הוועדה המחוזית שלא לאפשר שינוי ייעוד

1. משיבה 2, היא הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז הדרום, דחתה תוכנית שהוגשה על
ידי העותרת. בקשת האחרונה להרשות לה לערור על החלטה זו, נדחתה על ידי משיב 1, הוא
יושב ראש הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה )להלן: "הוועדה", ולהלן: "יושב ראש הוועדה
"(. על שתי החלטות אלה מוגשת העתירה הנידונה.

סדר הדין המותווה על ידי חוק התכנון והבנייה, קובע, בסעיף 110)א()2(, שעל המסתייג
מהחלטה לאשר או לדחות תוכנית, לפנות ליושב ראש בבקשה לקבל רשות לערור בפני המועצה
הארצית. ניתן לומר שמצב זה מוביל לתוצאה דיונית נוספת, לפיה על בית משפט לעניינים
מנהליים לדון בהחלטת הגורם העליון בהיררכיה, הוא יושב ראש הוועדה המחוזית. ואולם,
הואיל ונושא דיוני זה לא זכה להתייחסות הצדדים, ולנוכח התוצאה אליה הגעתי, אתייחס
לשני הסעדים המבוקשים - דהיינו, ביטול החלטת הוועדה וביטול החלטת יושב ראש הוועדה.

העותרת הינה הבעלים של מקרקעין המצויים בסמוך לאתר רמת-חובב. היא יזמה תוכנית
שעניינה שינוי תוכנית מתאר, ומטרתה איתור ויעוד שטחים לשם כריית חול. הוועדה החליטה