סבו נ' בנק הפועלים ראשון לציון 12634 - פסקדין

החלטה

לפני הודעת ערעור במסגרתה עותר המערער כי בית המשפט יורה על גריעתם של 4 שקים מתוך מניין עשרת השקים אשר סורבו על-ידי המשיבה.

למען הסדר הטוב יובהר כי הודעת הערעור מתייחסת לשקים הבאים:

1.שיק מספר 11779 ע"ס של 250 ₪ אשר הוצג לפרעון ביום 7.4.11 וסורב ביום 8.4.11;

2.שיק מספר 11391 ע"ס של 1,494 ש"ח אשר הוצג לפרעון ביום 11.4.11 וסורב ביום 12.4.11;

3.שיק מספר 11922 ע"ס של 575 ש"ח אשר הוצג לפרעון ביום 20.1.12 וסורב ביום 22.1.12;

4.שיק מספר 11974 ע"ס של 1,100 ש"ח אשר הוצג לפרעון ביום 25.3.12 וסורב ביום 26.3.12.

בהודעת הערעור הועלו ע"י המערער מספר טענות מרכזיות כדלהלן:

א.הייתה קיימת בין הצדדים הסכמה שבעל פה על פיה כנגד חריגה בחשבון יוכל המערער להפקיד במועד סמוך שקים חלופיים או מזומן ובמקרה כאמור לא יסורב השיק.

ב.היקף החריגה היה ברוב המקרים מזערי ומכאן שעמדה למשיבה הסמכות לכבד את השיק תוך מתן אפשרות למערער לכסות את אותה יתרה.

ג.המשיבה הייתה מודעת היטב לכך שכספים ממוסדות שונים מופקדים מדי חודש בחשבון המערער וכי יש בהללו כדי כיסוי כל יתרת חובה.

ד.כל חריגה, ככל שהייתה כזו, באה לכלל פתרון בתוך פרק זמן של יום בודד עד כי יש לראות בהתנהלותה של המשיבה כלפי המערער ככזו שאינה סבירה.

ככלל, טען המערער כי ההסכמות שהיו בין הצדדים, במהלך שנים ארוכות, מכוונות למסקנה כי היה למערער יסוד סביר להניח כי גם השקים נשוא הודעת הערעור – יכובדו, ולמעשה יש לראות את דרך התנהלותה של המשיבה מולו ככזו המקימה טעם לגריעת השיקים נשוא הבקשה מכוח הוראות סעיף 10 לחוק שקים ללא כיסוי התשמ"א 1981.

המשיבה התנגדה בטענה כי כל פעולותיה נעשו בהתאם להוראות הדין וכי אין מקום לגריעת שיק זה או אחר מחשבונו של המערער.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונתתי דעתי לטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הודעת הערעור להידחות. טעמי להלן.

ככל שהדבר נוגע לקיומן של הסכמות שבעל פה, נוהל או דרך התנהלות, לא מצאתי לקבל את טענות המערער. אני ערה לכך שהיו מקרים, במהלך התקופה נשוא הודעת הערעור, בהם הותר למערער לחרוג ממסגרת האשראי. עם זאת, העובדה כי השקים המסורבים, סורבו במהלך תקופה של כמעט שנה (בין אפריל 2011 למרץ 2012), מלמדת או לכל הפחות אמורה הייתה ללמד את המערער, כי לא מדובר בנוהל קבוע, עליו הוא יכול להיסמך.

ככל שהייתה המשיבה מסרבת לכבד את כל עשרת השקים, כמקשה אחת, במועד אחד, היה מקום לבחון ביתר שאת את טענתו של המערער לעניין קיומו של נוהל זה או אחר. עם זאת, בתיק זה ומדו"ח מניין השקים שסורבו עולה כי המשיבה לא הסכימה לכבד מספר רב של שקים, לאורך תקופה, בשל חריגה ממסגרת האשראי.

אין המערער יכול להיבנות מנכונות פרטנית, נקודתית, על מנת לחייב את המשיבה לאפשר לו חריגה ממסגרת האשראי בכל עת.

ביהמ"ש העליון נתן דעתו לא אחת כי גם הסכמה או נכונות נקודתית של בנק לחריגה ממסגרת האשראי, אין בה כדי להקים חובה לעשות כן גם בהמשך. ככל שהייתה מתקבלת טענתו זו של המערער, הרי מקום בו הסכימה המשיבה, במספר מקרים, לאפשר חריגה ממסגרת האשראי, הרי שמעתה ואילך יוכל המערער, בכל עת לחרוג מאותה מסגרת.

המשמעות המעשית לכך הינה כי אין כל מסגרת, והמערער יכול לפעול בהתאם לרצונו. מדובר בתוצאה שהיא בלתי סבירה בעליל.