סאפיה ואח' נ' חכים ואח' - פסקדין

פסק דין

לפני תביעה קטנה הסבה סביב נזקי רכוש שאירעו לרכב מס' רישוי 1002317 מסוג הונדה (להלן: "רכב התובע") בגין תאונת דרכים מיום 10.6.2010 (להלן: "התאונה").

במועד אירוע התאונה היה התובע מס' 1 הבעלים של רכב התובע והתובע תמס' 2 הנוהגת בו.

הנתבעת הייתה בזמם אירוע התאונה הנהגת ברכב מס' רישוי 1978607 (להלן: "רכב הנתבעת"). הנתבעת מס' 2 הייתה בזמן אירוע התאונה המבטחת של רכב הנתבעת בביטוח צד שלישי.

ביום 15.9.2011 שמעתי את עדויות הצדדים כאשר העידו התובעת והנתבעת. הצדדים חלוקים בשאלה מי האחראי לאירוע התאונה.

התובע תטענה כי נסעה בכביש צר, סמוך למקום מגוריה, בירידה כאשר לפתע רכב הנתבע יצא מצד שמאל בנסיעה לאחור מחניית ביתה ופגע בחלק האחורי בו בחלק הקדמי של רכב התובע. התובעת טענה בעדותה כי כשהבחינה ברכב הנתבעת לראשונה יוצא מהחניה הייתה במרחק מספר מטרים ולכן לא הספיקה לעצור והתנגשה ברכב הנתבעת.

הנתבעת בעדותה מאשרת את דבר אירוע התאונה אך טוענת כי יצאה מחניית ביתה אנכית לכביש ולאחר שעצרה את הרכב בכביש הבחינה ברכב התובע שהיה עדין במרחק של 25 – 30 מטר בתחילת הכביש. היא נעצרה אך התובעת המשיכה בנסיעה תוך שהיא מפנה לכל אורך הדרך את מבטה לאחרו לכיוון ילדיה עד שפגעה ברכב הנתבעת.

לאחר ששקלתי את העדויות והראיות שהונחו לפני אני מוצא כי גרסת התביעה עדיפה בעיני.

עיון בתמונות הנזק לרכב התובע מעלה כי הוא קיבל מכה בפינה השמאלית קדמית מהצד. אילו גרסת הנתבעת הייתה נכונה אזי הייתי מצפה כי יגרם נזק לחלקו הקדמי של רכב התובע ולא רק מהצד. ההסבר של הנתבעים לאי קיום נזק בחלק הקדמי הוא בכך שהתובעת סטתה ימינה כשהבחינה שנתבעת אינה אפשרית. ראשית, הנתבעת בעצמה טוענת כי התובעת לכל אורך הדרך הסיטה א מבטה לאחור ולכן היא לא יכלה להבחין ברכב הנתבעת ולסטות ימינה. שנית, מדובר בכביש צר שאין אפשרות לברוח ימינה בשל העד שוליים או מדרכה כאשר מצד ימין לנסיעת התובעת גובל בכביש קיר. אני דוחה את הטענה כי התובעת נסעה בצד שמאל של הכביש מאחר והנתבעת בעדותה מאשרת כי כשיצאה מהחניה הגיעה לאמצע הכביש לעצירה מוחלטת. צרות הכביש מאלצת את הנתבעת לצאת מהחניה כשהיא חוסמת את מרבית הכביש ולכן אין כל מקום שהתובעת תברח לימין מבלי שתתנגש בקיר שבצד. בהעדר נזקים בצד ימין לרכב התובע אני מסיק כי לא סטתה ימינה. לכן הימצאות נזקים בצד הרכב מחזקות ותומכות בטענת התובעים כי הנתבעת היא שיצאה מהחניה ופגעה ברכב התובע מבלי להבחין בו.

גרסתה של הנתבעת אף אינה סבירה. אם התובעת הייתה במרחק של 25 – 30 מטר בפעם הראשונה שראתה אותה לאחר שסיימה כבר את נסיעתה לאחור ועצרה במרכז הכביש היה די והותר זמן לישר את רכבה ולנסוע קדימה. כשנשאלה על ידי מדוע לא עשתה כן נתנה הסברים קלושים ולא ענייניים. לכן איני מקבל את גרסתה.

עדות התובעת הייתה עקבית. היא ציירה את מצב הרכבים כפי שהיו בעת ההתנגשות וגרסתה מתיישבת עם הנזקים שמופיעים בתמונות.

בשים לב לכל האמור לעיל אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעת ביחד ולחוד את הסכומים כדלקמן:

סך של 3500 ₪ בגין נזק ישיר כמפורט בחוות הדעת התובעים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה ועד התשלום המלא בפועל.

סך של 500 בגין שכר טרחת שמאי בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה ועד התשלום המלא בפועל.

הוצאות משפט בסך של 300 ₪.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ז אלול תשע"א, 15 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: