סאני נ' משה

פסק דין

1.התובעת רכשה רצועות עור לצורך ריפוד ספות בביתה ובקשה מהנתבע לבצע עבודת הריפוד.

הנתבע הגיע אליה הביתה ואמר שיכול להתחיל בעבודה רק כעבור שבועיים. אז הוסכם כי התובעת עצמה תפרום את העור, באם כך הוסכם שתקבל הנחה בחשבון. טענת התובעת "שמתי את כל החתיכות ושמרתי הראיתי לו וחתכתי מסודר והבאתי את כל הכריות בשקית ניילון מסודר ומאורגן". (עמוד 1, שורות 15,16). (התובעת תופרת שמלות כלה בעלת ניסיון רב). היא מסרה את החומרים לנתבע לעשות את עבודתו. אולם, כאשר ראתה כרית אחת הבחינה שדובר בעבודה לקויה (לטענתה). "חשכו עייני הכל עקום, לא תפור טוב ... הוא תפר חוט שחור על עור לבן ואמר לי "מי רואה את החוט?" (שם, שורות 21-22).

היו חלוקי דעות בין בעלי הדין, תחילה הנתבע סרב לשחרר את הכריות לידי התובעת, אך בסופו של דבר הסכים לכך.

לטענתה התובעת לא יכולה כלל לעשות שימוש בעור אותה רכשה. מכאן התביעה.

התובעת עותרת לסכום של 9,000 ₪.

הסכום בנוי כדלקמן:

עלות הרצועות שרכשה 7,000 ₪.

עוגמת נפש2,000 ₪.

2.הנתבע טוען שבקש 2,500 ₪ עבור עבודתו, כאשר ראה את הספות ובהתחשב בכך שהתובעת כבר רכשה את העור. "באתי אליה וראיתי הכל גזור והכל בשקיות כמו שהיא אמרה, תפרתי מה שהיא גזרה, חיברתי אחד אחד ואמרתי לה שתיקח את הכל הביתה ואם יהיו לה טענות אני אתקן". (עמוד 2, שורות 5-6).

הנתבע עבד 3-4 ימים בביצוע העבודה.

הנתבע אף מפקפק בטענת התובעת שהיא שלמה 7,000 ₪ עבור העור וסבור שניתן להשיג את העור תמורת 4,000 ₪. (כתב הגנה, סעיפים 16-17).

3.מכל הראיות עולה שהנתבע לא היה מוכן לשחרר את יתר הכריות ללא תשלום, אבל בסופו של דבר הביא אותם לשכן של התובעת ולא קבל כל תמורה בגין עבודתו.

לאחר ששקלתי את דברי בעלי הדין החלטתי לדחות את התביעה ולהלן הנימוקים לכך:

1.אין כל הוכחה שהתובעת שילמה 7,000 ₪ עבור העור.

2.התובעת לא שילמה לנתבע דבר עבור עבודתו.

3.לכן על מנת להצליח בתביעתה על התובעת להוכיח את הסכום שהיא שילמה עבור העור ושהכול ירד לטמיון, עקב מעשה או מחדל של הנתבע.

4.יתכן שהתובעת בעצמה גזרה את העור בצורה לא נכונה – גם יתכן שעבודתו של הנתבע הייתה רשלנית.

אין בפני ראיה שתומכת באף גרסה בצורה משכנעת.

מסקנתי מכל האמור, שהתובעת לא הרימה את נטל ההוכחה שמוטל עליה.