סאלח נ' מועצה מקומית בית ג'אן

פסק דין

פתח דבר

התובע, אשר היה סגן ראש המועצה הנתבעת (להלן – המועצה), למשך תקופה של כ-4 שנים, עותר בתביעתו זו לחייב הנתבעת לשלם לו הפרש משכורתו האחרונה וכן פיצוי חלף הפרשות לקרן פנסיה, לרבות בגין מרכיב פיצויי הפיטורים. לעמדת הנתבעת, המגובה בעמדת המדינה, התובע לא היה זכאי לשכר בתקופת כהונתו כסגן יו"ר המועצה, אף שקיבל שכר בפועל, ולכן דין תביעתו להידחות.

תמצית העובדות הרלוונטיות

התובע החל לכהן כסגן יו"ר המועצה ביום 8.4.99 וסיים תפקידו זה ביום 18.11.2003. בתקופה זו היה התובע בחופשה ללא תשלום מתפקידו כמורה במשרד החינוך. לאחר שסיים תפקידו כסגן יו"ר המועצה חזר לעבוד כמורה במשרד החינוך למשך כשנה, עד צאתו לפנסיה.

ביום 7.4.99 התכנסה מליאת המועצה בישיבה מן המניין. כעולה מפרוטוקול המליאה, על סדר יומה עמדו בין היתר הנושאים הבאים (ההדגשות במקור, צורף לתצהיר גב' דבור מטעם המועצה):

"...

12. בחירת ממלא מקום לראש הרשות – בשכר עפ"י סעיף 14 לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש רשות וסגניו וכהונתם), תשל"ה-1975.

13. בחירת סגנים לראש הרשות ללא שכר עפ"י סעיף 15 לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש רשות וסגניו וכהונתם), תשל"ה-1975."

באותה ישיבה הוחלט להוריד את סע' 12 לעיל (שעניינו בחירת ממלא מקום בשכר) מסדר היום וביחס לסע' 13, שעניינו בחירת סגנים ללא שכר, התקבלה פה אחד הצעת ראש המועצה כדלקמן (ההדגשה במקור):

"1. ג'מאל סאלח (התובע, מ.נ.ד) - סגן בשכר.

2. אמל נגם – סגן ללא שכר

3. יוסף חרב – סגן ללא שכר."

בהמשך ההחלטה נקבע כי התובע יכהן כסגן ראש המועצה בשכר למשך 38 חודשים, החל מיום 8.4.99 ועד 7.6.02.

כפי שעולה מזימון לישיבת מליאת המועצה מיום 29.8.02 עמד על סדר יומה של ישיבה זו עניינו של התובע, אשר הוגדר כך: "המשך כהונתו של סגן ראש המועצה מר ג'מאל סאלח". כעולה מפרוטוקול אותה ישיבה, המשך כהונתו של התובע אושר פה אחד על ידי חברי המליאה (צורפו לתצהיר גב' דבור).

סופה של כהונת התובע בתפקיד סגן יו"ר המועצה, לאחר הארכה כאמור, ביום 18.11.03.

אין חולק משך כהונתו בתפקידו ביצע התובע מטלות שונות עבור המועצה (עמ' 3, ש' 14), אם כי לא פורטו בפנינו תפקידיו המוגדרים של התובע במועצה. נעמוד על כך בהמשך.

לתובע שולם שכר מהמועצה במהלך כהונתו בתפקיד האמור. משכרו אף נוכה חלקו בדמי הגמולים לקרן הפנסיה, אך הוא, כך נראה, לא הועבר במלואו ליעדו. המועצה אף לא העבירה לקרן הפנסיה את מלוא חלק המעסיק, בדמי הגמולים לתגמולים ולפיצויים.

מהלך שנת 2009 ולאחר פניות למועצה, פנה התובע למשרד מבקר המדינה, בתלונה אודות הפרשי זכויות מהמועצה ובעיקר דמי הגמולים, כאמור לעיל. גזבר המועצה השיב למבקר המדינה כי אכן המועצה חייבת להעביר סכומים נוספים לקרן הפנסיה של התובע והיא מתעתדת לעשות כן במסגרת הליכי ההבראה שהיא מצויה בעיצומם (ת/4). על יסוד הודעה זו הודיע מבקר המדינה לתובע כי הוא סוגר את התלונה (ת/3).

ההליך שהתקיים בפנינו